Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 32

32 ספר נתון אלי, ועל ססין תהלומי ינתנו, על נל מהלל נשאתני, ואומי■ נעצה תשאל: איזה דין אנונה ואיפה מקום נינה, אמית גאזני, מנל המודים אשי הין לי אין מנהל לי, ואין מחזיק נידי לאשרני נדרן דעא, אמנני נא נימינן, נחני נויך אלך למצוא תן וסנל נוינ, ונל אשי אאחר אלי אעשה, אלן אל אשי תולינני. איש אנונה הנן ודלית עצה ממעמקי לנני׳ עוייח ינשוא נשנניא ,קי,י נמאק מד,יומין« לננמ,י נחן שפתותין, ומשכתני נוונלי אהנה לשלות ידי לעטי, לצייד עם ישמי מנאני דוני אנונות, לא אשאל עוד מי אאה, אס אאה אנוש נערני, ני אותואין ואימי, מאוי מנתנד מצפוני לגג הנימי, ומורשי לגנן מהם תקומי — אונס מה אומר לן ומה אשיג לן על נל שאלותין אלי? נסגנות שאלת ממני. ני איננה אונל להשתרע על מכלה קטנה עפה אלין את אשי יאצרו יריעות שלמה מהניל, להאיר לן שנילי יקיעי החנתה חצנה עמודיה שנעה, אשר שמי אנל הימים על יאשם ינשאו, והיה ני ילפיז איש עמוד האון ויקרא: לישועתן קוימי ה׳ / אז אן> אם נקרו עיניו מפיפיוא הפתיות יעשה נפלאות. והמעט ממן אוצרות ספרים הרנה אין קן למו, אשר נעשו, ואשר יעשו מתנמי דור ודור ודורשיו — ודע ני לא נשמיס החנמה לחמי מי יוריד לנו משם עוז מנטחה, ולא מענו לים לשלות צי אויר ואני שיט אתריה, נמצאת היא ליורשיה , ננל מקום אשר מקראה אנוא אלין ותנרנן ואאציל מהודה עליך! רק לא נמצאת היא לאלה אוהני שניות המנל ורודפי תמית החלד, הנוספים לנסף, אשר אדוניהם נמשת ׳ ותשקיהס נסן>, החנם אמר תפשה נמטמונים וממצאה, ואס גם מטמוני זה3 תמשש, וחפשה תאן להחנמה , אומה התרפס מחת ונלין, ונפשן התרפס נרצי נשף אחריו תרין, ונפין ארצהו לאוצרות זה, תחרף למות נפשן, והחנתה מארין» ננוז וקיקלון, תאמר למנחה מה זו עושה? ומנוי. אוהניה, אז היא תתמנא מ עיט ן, יומים תעזנן ולא ממצאה — ני היא רק אוהניה תאה, נדרשת לנל חפציה ומשמיה ימצאוה — ~ ראה אלה יתפלאו מדוע יעשר איש ויונה ננוד חילו׳ ואן הוא ננער מדעת, מדוע מרומים ישנון נצל הנסף שאנן מפחד רעה — מה זה תתפלאו, מה תשתוממו, שאל דרני תנל המה יניעו אומר, ותהלונות עולם יחוו דעת, יורון ויאמרו לן, ני ננולוח עולם אשר שם נורא תיל לא יעתקו ממקומם, וחק הניתן להארן עת מידי יוצרה יצאה לא ישונה. ניום נדוא אלהיס ארן ושמים, נחקותו חוג על פני האין ושם חול לים, על שרשי טנע התחקה, צוה לאש להנעיר נל מאנולמי ולמים לננות מנערה, ולנחות הנריאה אמר לנל לעשוק פעולת יד חרון, ולהניא ריש ומחסור לדגלי עצלה, ומעת כים טעים ישמרו הענודה והחריצות המסננות מלניא לנעליהן, ויד ימיה תעשה שקר ופועל הנל יהר חשש וילד עמל. נס מתיפה נמלאנתו חנר הוא לאניון. ני מק הטנע לגמול ענוות איש האדמה, אשר נמעיר יעיר מלקו ולשדהו נענד, ושדה איש עצל יעלה קמשונים, נאשר אמר החנם עונד אדמתו ישנע לחם ומרדן» ריקים ישנע ריש (משלי נ׳ח) ואלה אשר יעירו שחר ניגשת ענודתס ורק תחת סנלה לתעצנה ישנו. אלה אשר יומם וליל נל מגמתם ומעשיהם לצנור הון, יענרו שארם למען אגר אגירת נכף. מפיהם יתשנו לחם צר, נם ני ידעני ויצמאו לא ייעפו ולא יגעו, נס צמא ולשונם לחנם תינק לא יתרפו לרדיף נסף ולמלאת* «מיהם נל הון ר3 — אלה אוהני נםן>, אשר נל יצרי מעלליהם לתשוף מקים