Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 31

עיניו אין אתו הי הלין נספרים ונפגע. לא ג! העושים מנועות בכל יום וענודתס לצבור כסף למו, המה נריאיס וחזקים מוצק, נעמל חכמים אמרו, ועם נגעיהם לא ינגעו 5 כי אן יוסיף דעת יוסיף מכאוג, וכסיל ונער ישנו סאנן נצל הנערות כנסתר ען רענן, כן חכמים הגידו׳ והמכאונות יפריעו החכמים מלנוא נ כל עת אל הקודם. ואף ני גם זאת חקרו וידעניהו, אשר פתח דנרי חכמים יאירו ינינו פתאם, ונאמר נשפתי ננון תמצא חכמה, ועל איש מורם מעם נאמר. רוח הי דנר נו ומלתו על לשונו. ואמרו שיחות תלמידי חכמים צריכים לימוד. ואמרו החכם נכר נמהלנו נמלנושו ונדנורו, ועל חסר לג נאמר, ונם נדרן שהסנל הולן לנו חסר ואומר לכל סכל הוא, אולם לא כל העמיס מוכשרות להיות (נ חכם כמעין נונע חכמה ~ פעם והניח לו מסערות הזמן ני יתחוללו נזעם על ראשו. יתנוסס נו רוח קדשו, ואמרותיו טהורות כסף מזוקק וכור הנחמה׳ ופעם ינתקו מורשי לננו, אין חכמה ואין עצה, והיה רק זועה מחתת העת ני שתה ומצה כוס קנעת והרעל — נסתמו ונסנרו מעינות נינתו מאוני ננף סניו שתו לסי נקרת צורם׳ ונעתות זמנו ינהלוהו ויעצרו לו לרכון שחקים וחכמתו וחכמים ישמרו על דל שפתם ועל סגור לנם, לא לכל אדס לא ינחנו דרכיו יפתחו שפתם להוציא מלין מלנם, הם יצפנו הדעת לאוהניו ולמננדיו׳ וחכמי משנה קראו: «חכמים הזהרו נדנרינסי' ואתרי: יסי, לחנאה שתיקה" הורו נזה ני השתיקה הוא גדר 0נינ לחכמה, ונחותה וצורה הנינה, לא תענוד נדר ועומדת נפוץ כנת מנן כל ננודה פנימה׳ היא ולו איש טירמה ננתה׳ מרגוע יקרה, מנוחת קודש ולו שקט ושלאנן משאון עריצים חיל וחומה לה, לא תוהו ולשון מדורת גדולות ואל תנויר מילין לאסע — וכאשת פתיות הומיה ול ידעה מה נסילת, שפתיה כחומה פרוצה, היא לא החסין נתנונה. ני אם והתגלות לוה המעט אשר תדע, וערג דנר אליה יגונו, וננוקר וראש חוצות תקרא ואזני כל עינס הניטו וראו למי חכמות רמות כמוני, תרו אמרים ולא מחדל פשע ~ החלה וחכמות יאתר גנור אני, וגנוריה לא נרעש׳ ני אם ורוח דעת הנא ננחת יכרו נחוצות. החכמה ולו איש נמים עמוקים* ונחת יזילו, ועל פניהם גלים אך לרגעים לרוח חזק יניפו תנוסה. רק לעת ייצוא, נעת איש חנם ודורש תושיה נפגשו. זה נמתק שסתיו ני ינעמו לאוזן שומע, וירדו חדרי ונו ן יעיר רגשות נשגנות, ישאל לדנר קשה, ומפתח שסתיו יאירו ינינו החכם, ני שאלת החכם חצי החכמה, אז נשמת שדי תנין להחנס להשיו שואלו דנר׳ כל מדירותיו מחכו ממתקים התה ואחד עם מחשוות החנם אשר אליו ירזיוון מליו׳ ואשר נונה זה היא לא יסתור, רק איש אל אחיו יאמר חזק לחזק כל נדק, א־ נסשותם יתלכדו צמודים אחוזים וחולד אה1ה נל ינתקו׳ ורהיקת מזמותס יתאחדו וכל תושיה ודת ודין׳ ואז ירחי! ה' למו ויתהלכו על מי מניחות עדן החכמה, וישתו לרויה אשר ישאנון וששון, ומפי נאר וינה יגולו האון, גס אס עמוקה היא, איש תנונה נזה ידלה עצה ממקורה ׳ והמה לא ירינו על מי וינות ׳ ולא יתעסקו על ואר דעת, רק יהיו לנפש אחת. אז החנם לא ישאל לשמו אם הוא פלאי יאל משסהתו לא ישוו להניט הקיר מחצנתו, להתילד לנית אנותיו. אם הוא מראש שנטי ישראל, או הצעיר נוית יהודה — כן אתה ידידיי ראה כה אקראך נשם ונעמי לא חזיתין׳ גם גלמי לא ראו עיניך, ואתה נאת נמגילת