Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 24

24 «עיני נעליה, ואמוו ני היא אמת מאותות הנרמז אשי ניניהם ונין אלהיהם ולא משנת לעולם, וני כמי שפל איש ישראל ישא תמיד אות זנרון על מצתי על נרית אהנמו לאלהיו, נן נס אלהים שם אותות אהנתו אלינו תמיד לנל נשנח מפינו ני הוא אוהד אותנו תמיד׳ והאותות האלה המה דנרי עדותו אלנו אשר חקק לזנרון על נליון תורתו הקדושה ׳ להודיע לעיני העמיס, לקרוא צאזני הימים והדורות אשר ינואו ני הוא חשק ננו וחפצו עלינו לא ינלה, ונקראים ושם תפילין. ואסמני אקרא הנאמר נישעי' ס'נ ה׳ על העני! הזה הנאמר שם על צדקותינו הנראה לעיני רנויס ולעיני סמלנים. ני נש1« ד׳ נימינו ונזרוע עוזו. ומדי אחזו המליצה הזאת נסיהם לא ייפנה עד מצוי* ננולוהיה ויפתו את לנ שומעיהם נמשל הזה על נל ירנותיו למת מספר לנתי התפילין האצה, והמנתנ מנתנ אלהיס אשר תרות נהם ואמר הנך מפילי) דמנח מארי' דעלמא מאי נתיג נהו, נאלו אחר מה הנה אותות האהנה אשי העיד עלינו אלהים ומנאר הרנר יהציג המלין לאותות האלה ומספריהם מצני על סי מספר פגולות ישראל הגדולות הנדאות לעיני העמים ׳ והראשונ׳ מהם ני עם ישראל מראשית יחוסו עד דוו אחרון היה תמיד האחד נעמיס אשי הניר והודיע ני יש אלהיס שופטים נארן וני הוא אחד ואין שני, והאמונה הזאת אשר נתנה מורשה לעס ישראל הפיצה אווה מאומה הזאת לנל יושג' תנל ושונני און, לאור הזה הלנו עד שזרחה עליהם שתם האמת להשליו אלילי זהנם ואלילי נספם ולהמיר אותם גדעת עליון, ויען ני לא אדם אל הוא וינזנ נשנו שניר ונסעולת עונדיה, לנן העמיד לנצח עדותו הנאמנה וקרא עד דור אחרון ני הוא נחר ננו לאמר: מי נעחן ישראל גוי אחי נארן, וני נקרחיס אנחנו חלן> האמונה הזאת עם סגולתו לססתהו אל הנהונה גת!,׳ העמים וממלנת נהנים, והיתה זאת הפושה הראשונה מתסילא דמנח הקנ״ה. — אולם לא נסגולה הזחת לנדה נפלינו מנל העם אשר על פני האדמה, ני גס עוד שנית נגו׳ ינידו וידעו נל העמיס ני לנו נה משם! הננורה, ני מה טונ ומה נעים לאדם טל פני האדמה לאחוז נתוסר׳ למשול על תאות נפשו ניום ונליצה, לנלתי נפול נרשת החמדה וסעון, מה יקר הויי לאדם נתתו מתג ורסן ליצרי לננו הזונה׳ לנל יענודו נו ענודת ענד מחוקים ונמגפטים אשר נתן ה' לנו היינו למשל נעמיס, להרים ממשלת הנם׳1 על גוית נשר, נהם עשינו מסגרת זהנ סניג לשולחננו לנל ננשל נין זוללים וסונאיס, ני הסנן הסנננו על פי האיסורים אשר אסר האלהים על נסשינו להנתל משדי המותרות, ואף מטתינו ננודה לא תהיה משנלת ומנאפת׳ יע1 ני הרתק הדחקנו מחיק ננריה , ועל יצוע מנואל ומטומאה לא נעלה; ידיי' אסורות נמשפטי האמת, לנל נשלח אותם נשלל אחינו, לנל ישתרר עלינו נל* מעשקות לנן נמשסט נאמר עלינו: ני מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים ישרים, וזאת היא סגולה השנית הנתונה ננתי התפילין — . ואולם גדול הוא ננוד הנתים האחרונים מן הראשונים, ני נהם ננתנים לעד לעולם על סגולת ראשיתינו ואחריתנו גלוי לנל העתים ׳ יען ני ראשית נל הנוים ונל העמים אשר היו על פני האדמה מיום היותה עד היום הזה, היא הי הזמן והעתים פעם אחי סענ>, מנטן איש אחד יצאה ממשנה אחת, אואם גלה לרעהו ורעהו לרעהו עד שהחלקטו א׳יה נני גיל ונעשו לאגרה קטנה׳ זנרנות סימיס נקנצו יחד והיו לגוי, הצינו גנולותיהם נארן׳ גדרו גדוומי®6