Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 13

13 אך דברי תעתועים כי רב זקנו, אף רב אנשי תבל בהם דבקו, לא נלחמנו בהם: פנים נשאנו אל דברי קדם, גם כי לא צדקה לא קימנום, אולם אטמנו פינו; בחרנו דומיה, ובזאת שגינו. שגינה ונירא מעם הארץ, פן יקומו עלינו וסקלונו (כ♦ הוא המון הרבה אשמה ופרץ, או פן על טוב פעלנו יקראונו חטאים, אנשי מרי ובני שחץ, סבול כל היום בוז, איבה ולחץ. ויפתח הכרוז את פיו ויאמר י. ♦סלח אל ליצוריו, אם רק זאת תעו; כי החמר היה להם לחומר G ומעט מזער מכל חטא ♦מנעו. על כן איש איש מכם הן ימלך מלן, איש איש על נוף ימלוך, איש אישעלפלן. לא עוד מדרכי חסד תכלאו מפחד עריצים, מיראת בשת: מלכו, על אנשי חדלהנשאו; גאות לבשו, לבשו גאות תלבשת. לא אחר ההמון אתם תלכו: אחר פקודיכם הם ימשכו. נ) ני חומר האדם אשר ממנו לקח היה טיט ומשר.