Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 73

וביום אכלף ממנו מוכר תפרע חרבו Sy ראשף יעיופף לטבח תכרע ועד תאבל ב שר לא הו^זב לנדנה. זאת מפי ארוני יעת אזני שמעו דברי ה^להים — מחכו נבעו; שיומם עמדתי אחזני הרתת כרקב בעצמיותי — בנעורי כפחתת :זי r •V י•׳7׳ מאז הלאה נלך מנו — ננוסון המזח. אל תפחרו ואל תרהו לא מות תמוהון (היסה עד שנגעה נען הרעתי) תוה (על לנה »תוססת וגמעע אר*.ה נסלה) מה זה יקרני — הה רוחי חבלה! זמיותי נתקו — נפשי אבלה! - הנח" אין;נגע אין אסון סר מר המרה אך לשואה תפחדי חרדת צלמות. ויזתריש תענו) הנה נגעת בלשיון אש הבוערת אשר אמרוז: כמיוה —;ישלח מגערת אמרי הנשרפו או אם נןיךבו בגדיך לשלהבתיה קרבת הנכוו רגליך -* (מיתל למענה סיה) גשי נא הליום אלי אוכלות המשולבים :•זד;v *• - : ״ : ז מ יער ת הדבש אכלי, $תי דם ענבים*. *) מאמר ינמרא. ־®1 Kochbe Jizchak Heft 4