Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 74

74 מוה (מנוהלת ומשתוממת ממראה עמיה) עשתונותי עד מאיור נבוכים — מה אלה שעפי.ינחמוני — הפליא ופלא'— האנזור אמר השלד. אותי אישי — שמעה אזני ולא תבן בעבור חושי? — (מתריש.ה מעט) . אין ואת מצות אל שוא ענה מלבו■ עולה נמצא בשפתיו — טמונה בחביו (הולכת תיש אל ען הדעת) מה מאוד נחמד העץ איש הבימם! מה נאוה פריו תאוה לעיבים 1 התאנה חנטה פניה נתנה ריח כשמן וקטורת ל?י תשמח!— יותקת מפריו ותאכל — אחר אכלה) בקצה לשימי טעמתים עיני איוריו רוח חיש בקרב ל,בי יזרו נשמת ישרי בקרבי נפשי יודעת — אשר מצא חכמה אף מצא דעת. TfcT I - T; T T 1 V -r ר (לוקחת מפריו ותתן לאשה, וימאן קתת — והיא עומדת עליו׳ תפתה אותו ומדנרת על לנו) אם רוחף ביום אהבתי ויוקדת אם נפשף רק בי עיודנה ב־וחרת, הראני נא ידידותיה לי למופת ־:•■■זו• I v נ קה נא מנחתי אל תבוס נופה ״' « ינז' ־ י , " בבודה בטרם קיץ הואל.קהה ומתאנח בראשיתה הרוה נחת. (וישע אל מנחתה ייאכל.) חוה (לנדה — נקול דמתה אל לנה מדנית) אחר אכלי הנה לבי יכני!