Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 41

41 ל33ן, נתזותן המון קמין ומקנאיך תפרו ונוסו אסור נסוגו, המה ראו נ ן תמהו יקראם דנריו נחונרת רגיעית "כוכבי ’צחקו,׳ אף תנמיס הללין נראותס אין יצאת לישע עמך עם רעין הנחמדים, איש תנומת תרם וסופר מהיר כנוו מו״א יעק3 נו)לדעננערנ והמסניל היקר מו״הרר לני נירקענטהאל ני', נננותנם ני ת חולים, ואין עלי הנערים הרכים האמונים נתיק הפתיות נעיין המו מעין ונזעת אפים תעמול להקים נית הלימוד, לדרוש חנתה ללמדם «יסר הפנל דעת ותנונה׳ ועדן לא רפתה ידן אין קן לעמלן נאומן רפים; הן ייו מ א רנה הנפשות אשר עשית, המה נהודס יפרחו רננה זרועיה תצמיח, המה יודרך א!< עת יגסילו אסרלותיהס ונרנודן יתימרו. ונספרן •קול קו ראי כשופר הרימות קולן, ותגד לעמך ססעם ולנני עדתן עוגת, רות נדינה נפסח נמו, למען לא יקפצו ידם מאחיהם האומללים ממותי תחלואים י אשרין אח יקר! למי אלמה ערכן וישרת לננן היחוקה מתשוקות מתים מחלד רודפי קייס נצע מעסקות! הנמס נא לנשוא סנל נני עד ח ן, אף אס המה 3 לי אפך יעמולו לרדפך עד חרמה, ונקטוף אכזרי שרשי הצדקה עדן נאנס, אל תרף אל תחטיא המטרה! האם לא ידעת אס לא שמעת, איך ראשי קהל קרית לעת נ ער ג שתי מצו לענה וראש תתרי ההמון נגי אמונת שוא נעת הקימם נית התפלה החדש שתה, החוילים פערו פיהם לגלי חוק לנלע ולהשחית נל יקר ראתה עינם: אן ענודת הצדקה קודש היא, לא ינלעוה נרים ו׳-א ירמסוה נני שחן, ו' עמד נסודס ולא נתן החרימם. ומה רנתה שמחת לנני לנס עי זה זמן לא כניר דרך שתה ונשנת עונג הלכתי להתפלל ננית המפלה החדש, אחריש משתאה עמיתי, נחזית׳ נית אל ננוי לתלפיות כליל נהדרו, נלני דמיתי•■ החרמה ננתח ניתה, והתפלה מקדשה׳ נרחשי תהלה שתה התפללתי, יימ״ות אין מספר דלפה ית עיני נהעלוהי על לני חזיון יקר, תננית תקדש אלי — נימי קדם, ימים ייאושריס, נסוד אלוה עלי חנל נחלתו, אין ננניס יקרים אחינו ממלכת כהנים שפכו שית נטוהר לנ לאני כל היקום, ובשמחת ההולן נחליל, אחינו מכל ענר וגליל צרננות נהרו לארן הננחרת, שמה כניד אל מרחפת נמקוס אוה למושג לו. — איה המה גנזי חמד מטמונים יקרים י איה קיל כנוי ועונג? אימו שירי הלוים׳ המה רחשי ל3נ עלי כנפי הזמרה על הגניהו, יחפלות זכות לאל עליון רחפו? ופתאס קול נעים העירני מהלו דמיוני: קול ערג מראש המתפלל נמקהלות נרגנים, עיני נשאתי והנה רג עם הדרת מלן חזיתי סמה׳ עומדים צמאים שואפים נמערכה נרגש טהור ומקהלות מנעימי זמרת יה! חאח! אמרתי, עדת ישורון שה פזורה עוד קן ותקוה לאחריהן, עוד אמונת אלחין קרנן רעננה; .ומאמר החכם מגל אדס רמפה על שפתי— "השפנים עם לא עי, וישימו נסלע ניתס י• — תשכח ימיני, אם אשכח רגעים היקרים האלה אשר שמס התמהמהתי! ינרן די חילם ומפעלות כפיהם, שם ראשי קהל עדת ל 3 ו 3 יהיה לנס נקר3 עמים וזכרם לא יסוף תנגי ישורון. — כן היא, אח יקר! מעשה הצדקה לעולמי עד הנון וגוני מג צריה נתין יזלמרת יחיו? גם שמן אוה3 נעים, אחרון על עפר יקום ונצור הזנרון לעד יחצ3! עוד ימים ינואו, ויהי כנהר שלומן וצדקתך נגלי הים׳ וקטני נפש, המה ופעליהס אסע כנגד ינלו עש יאכלם. ידעתי גס ידעתי ני לא דנר ריק הוא, ללחום עם הישמרן מלחמות תנופה, יען ההמון עיר פרא הוא למור תדנר, אן איש ננון לחט **2