Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 42

42 נחרשו ימצאהו׳ ינונהו השקט נכפל רסנו—- גם נ עיר נ ו, ההמון חמור דוהר הוא׳ פרסומיו כצר נחשנו, קול נחרו אימה, נעמק שולח;רגליו לנלע ולהשחית נל חמדה!— אן נ עי ר נו׳ ההל מי נממג ורסן ישים עדיו לבלום? כל איש לנצעו יפנה, הונו אלהיו. אליו יסנד ויתפלל ל וילדיו סרנים׳ חזה נא אין אמונים עלי חיק הסכלות׳ ונעירנו: עיר רנתי עם, אין מרחם עליהם מכל נניס ילדה ואין מחזיק 3ימינם! ל3ימ מורה מורא יובילו האנות נכיהם, יקרינום למולן וישלחום צנית מטנח, נו כל חלקה טונה למלוח משחת בלב העלם הרן. שא נא עינין אל הגדולים הקימתס חכמתם על׳ אנשי עליה המעטים, כנעני נננדי ארן והמונתריס {גתר Doktorat ותראה חוות קשה« הלא המה ישלחו כצאן עויליהם לנית מדרש העמים נית חכמה ומדע נימגאזיוס, שמה שפת אשכנזית לטמא וכל לימוד יקר יחזו עיניהם < אן בוא נא אל עלם אחו ושאל אותו תינה אחת משפה הענייה, ותראה אין יעמוד נאלם צא יפתח פיו׳ יהודי שמו,כן יכונה, אן יהודית איננו שימע׳ הוריהם לא ילמדום שפת קודש, אשר דת ואמונת ישראל על ציריה יסונו׳ כלימה וחרפה כזאת נעיניהם — ונעם יגדלו הנערים האלה נאין דת ואמונה, ולאחיו הישראלי ילעג יפטר שפה, לזרא הוח נעיניו: כן ראיתי שערוריה 3קרנ אחינו, נערים שוננים כאלו לתופת המה נעמי ההמון, כל א3 ישמור ננו מללמוד שפה אשכנזית המהלכת נארן, ולנית חורה חסר ל3 יחים מפלט לו, ומי ירפא רעה חולה כזאת? לזאת אליכם אישים אקרא וקולי אל ראשי קהל עירנו! קומו חזי׳ אין פשתה צרעת ממארת נמחניכס׳ הלא חננכס די נחכמה ותנונה, הון וחיל לבצע חפציהם׳ הלא נגיתם נחכמתכם ני ת חולים, חומה נצורה מהסן אשר השאיר אחריו נרכה הרג הגניר שמו נודע למרחוק כנוד שם תו׳הרר יואל היילפרין ז״ל׳ שמו יעמוד לעד וצדקתו אשר פזר לפניו תהלן נצרור נפשות זנות חיי נצח. ונחורף החולף עשיתם חיל שפרה מעשיכם, נהגדיל חסדכם עם עניי עירנו עטופי רע3, וניחוד הרג הגניראשר יו ושם לו נתירה ונחכמה כנוד שמו מ׳ מאיר קריסטיאנפאלער, נ׳י, מטע נועם מגפן אדרת, נן לאנ נכנד שמו נודע למרחקים אנ״ד ni"} מעיר נראדי, הן זה הגניר נזיר לאחיו, אסף תמרים חמריס מתנוחת האון ונתן אוכל למנניר לאביוני עמינו כל ימי החורף, נמחיר מעט מזער: הן רוח נדינה הולם נלנכס ופעם׳ ומדוע נרפים אתם נרפים נענודת הקודש? ראו אין נ ני ההמון ובניכם בבוץ יעמודו לחרפה נעיני העמים, ווני הגדולים יינו ננר שונ3 נדרן עקלתון! לזאת אנשיאמונה, נשיאי עירנו, ספרו וחזקו נקיעי חומת יה׳ עתולו לנצר שנריה ני תטה; חושו לחונן נית חכמה ומדע׳ נאשר תחזינה עיניכם נעיר לנו3 וטארנאפאל ונהנה׳ ודי ירצה מעשיכם ומפעלות ידיכם! ואהה איש יקר, אהוב לנני! סלח לי אס אחותי עד כה לדני עס אתי, זני עירי התאפק לא אוכל ומעי המו עליהם. ואחת אשאל ממן, אל תפונה נאהנתי אלין, הלא ידעתני מנוער ונס לעיני השהם לא אכחד, אשר לשמן ולזנרן תאית נפש הוקירן ננל לנו. דנוי ש'נ ואוהנן. יעקב ביבוינג מסטאניס^יא.