Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 39

39 למשאיות, גרסה נפ#י לתאבה, אם ’גם אתה את בדירגף עמדי בל תסיר.- הא־והב: את בקשתך למלאות מלכה יקרתי ה^ני דיוצה קעלעזון. עד נ1ךא ראיז־ם! אולם השבעה נא גס את לי כיו■ ם. פיזיםיך תעמוד.עד.עת פקורתיז — כאשר מת יונתן קהר הגלבוע, מתונה כמעט תמה חית דוד ל^יוע; "מאהבת נ$יפ נפלאת לי אהבתך —צעק מרה—עיור נפ^זי קשורה בנפשך״ — אך עתה נהפוך הוא ני^פט איוהבים: על אבדה ידידם, אינם כואבים, Ä ד — •י' T ״ T . ד * רק עת יפקד מהם עלמה יפיה בה.עינם נתנו,..ילכו.קדורנית וקזאיה.— בנימין בר״ל שווארצפעלד מסטאניסלויא. Schreiben von Jacob Bibring» beeidetem Translator in Stantslau. עיל״ת יום נ׳ לס' ויקרא תר״ז לפ״ק. ירצה ה' פועל ידיך. איש יקר, דגול מרבבה, המליץ היקר, החים והנבון כש״ת מו״ה זעליג צבי מאנדשיין נ״י' תנת3ין היקרים האירו גנד עיני, ומאוד שמחתי נשמעי משלומן ומשלוס גית ניתן, אך הנאנת את ל33י ופצע אוה3 פצעתני 3שילי תנתנך האחרון, אין ליינד 3נרית אהנתינו תננני וכטומן יד נלאה להשי3 לאוהנו ד3ד נדמתי 3עינין. את יקר! שנית נרואה'• הישנח איש חננו אלהיס 3טוהר ל33 ונרגש קודש. יעיתו תמתו נצמדה נקר3ו נרתוקות האה3ה? נן יקיר הוריו הנחמדים העמוס עלי נרניהס מנוער? — גס אלה תשכחנה ואגני לא אשפמך י הן פרי «נוותן ישרי חכמתן, נטעתם עני תלמי לגי עת עדן רן וענוג הייתי« עת עצמו עיני