Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 35

35 טי יזעף עלי הקותי ני נשארה מעל שנתי הניחה, והנה גליו, גמל נתיב שניס ואמור לנגד עיני סלות אלי מאת מותני, ושמיעה רעה נפיהי, ני אשמי׳ אשר הונית ו׳ נמרול אשו לי — שנה ממרמצאות הממי,, אולם לא היה׳ שנר לעמלה, וארונתה צא צמחה לדאנון לננו• — נה יהלמני רוע מזרי• נס ידעני מרעה אל רעה ומדמי אל דמי, עזי אאוד את חיי ואנחר המות. אמנם נקל לקשה יום ודנא רוח לסרוק מעליו עול החיים, ני הלא נאומו ימות נס אידו ועידו, ויד העמל לא תנואהו עוד: אולם מה בצד לשאת אותי ולטיול - אשרך נפש יקרה, ננוקר חלדך עונת ארן הנשמה הלזו׳ מקים רגניר« אומללים משני רוח יילילו, ומרי נסש דמעה יזרעו ודמעה •קצורו, עצי סוצס חזק ונכון •/ מעשיך הטונים ופעילותיך הישרות, לתרום עלית, להאעיג" הטונ הצפו, ליראי די ולחושני שתו׳ ניום תשחקי לילדי יום, תלעני^להצצמה הזמנה וצנא חליפותיה ~ נפשן וטונ תלי,, וצעימות עד, משנע נימין אלהיס נצח! , יחיאל מעדרער מסטאניסלויא - באור מליצת רועים. Schäfergedicht.)) Do» Marcus Boß in Leipnik המליצה הנעימה הזאת תצייד לנו תכונת האנשים ודכלת rz׳ אדם אשד היו כשנים קדמוניות, אשד לא ידעו איש שר ושופט, י,׳■" נסעי עול אחלי דגל מקות המלכות ומשפטיה, שאון קרוה עליזה נזל ״זשג למי > לא אוו למושב היכלי עונג ובתי משוש, לא לנשו שני עס עדנים לכבוד ולתפארת, ולא רדפו אחדי הון ועושר, דק התענגו אם ’7 הטבע נתנה למו את המטעמים ואת הלחם אשד עשתה, וישננו בטח בנאי"׳ עלן וכרמל נעים, ודבל אין להם עם חלב ומנית ושאל כלי ק נ* ׳ יק מקל נועם כילם, וניל וחליל בפיהם, ועבודתם החשובה צמו מכל היתה לרעות את הצאן, גס עבדו את האדמה• וישליכי *'איל חכה. ויען כי התעלסו תמיד בחיק הטבע, המה צא נלכדו בחבלי התנומה בבתים ספונים בסולד אוד יקדות מלחם משחל י המה לאו את השמש הנחמדה היוצאת משערי קדים בעדי עדים נכלה מחפתה. בשלחה ד,דני זהב להצהיל פני כל אגלי טל, לדומם קינות צמח האדמה. לעולי את מתי הלילה , ולחת רוח חיים בלבבות אלפי יצורים; עיניהם התענגו עד מאוד בבוא עת האביב ברנה — בהתחדש כנשי נעורי האדמה ואתרי בלותה היתה לה עדנה — בכל ען נחמד למראה ובעמקים העטופים ציצים ופלמים בשלל צבעים רקמה הנותנים דיח להשיב נפש« ולא נמלאה אזנם משמוע די עונג קול זמרה אשל ימן