Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 34

34 עליה; העצ3ון העז העצור נקרני הוניש מקור דמעותיי מעיני ישועה אפי 3עוז שטסם ומרוצתס יסטופו את א3ן מעמסה מל3 נקשה ומר נפש, למ<1| ישאף רו א וריא לו. הה׳ גדול ניס ש3רי, ונשוא מרי שיאי לא יכולתי! נמשתנע רצתי מאדר לאיר ל3קש את שא ה 03 נפשי׳ ונפוסר הרימותי קולי ־יי אן אללי לי — ממונה לא ראיתי ׳ זולתי קול נהי שמעתי — הה הד קולי, נכל ע3ר מרי אנאות שמעתי, אן עיניס דולפות ראיתי. אשריכם מאושרים• מה קנאתי ננס ני עיננס יורדה מיס! לא נן איני עמדי׳ הה מני נס הנואם הלזה יסתר לני היה לא3;׳ ו3ת עיני נאום. —1 תמול הנוקר אור, העירני משנתי ציר שלוא מאנותי אלי, ני 3ל אתמהמה לשוב לעיר מולדתי, נאסזי צויתי לרתום המרננה, ני 'אולי" אמדה נפשי "אולי מסעי מאמני מעט וינוני לריעיס אשנת שנות' הנשם אלף הלן לו ׳ וננדת השמים בלי מעטה נהה וצעיף ערסל הופיעה נמרומי זוהר. פה ראיתי ג3עה נשאה הנשקפה 3גאוה וגודל ל33 עני העמקים אשר תאת רנליה, ונכלה כלולה נהדרה, ני האנינ שת עדיו עציה וילנישה רקמה, צנע רקמתים לגאון ולתפארת; שמה מזיתי עמקים ראני ידים עטופים נר׳ שנר פעולה האני וענודתו הקשה, ונגלי אמד נהרה שגולת הפנלים המלאות גרנות ד', ורוא היום הנושנ נשונה ונתת עלי פניהן? פה מפיק מיס הנוזל נהמלה נעימה גינות ערוני נושסוישק את יפי צאצאיהן; שם נעלי כנף, מסתר העפאיס זמירות השמיעו, וננעים קול תהלתד׳יתנו. ־־* נמעט עזגתי רגע את שיאי ותנא שמאה בלבי, והנה תמונה לנגד עיני. היא אתומי העדינה׳ ראיתי עולה מן הארן. כשלג היו לגנים לאייה המאדמיס׳ ויפי עיניה נלי מנין וזוהר מהוריהן נשקפו— נרגע היה לאגל ששוני, ואשמת דמעה פרצו ענרו עלי לאיי. אמנה! פה נארן האיים — שמעתי קול קורא נעמקי נפשי — אמנם פה בארן האיים, ננוח אלהיס: גילה וזמרה תמשולנה׳ ונל ההולכים עליה שפע שדיהן יינקו; פה תתענג עין על המודות האדמה ויפעת שמיס׳ ואזנינו לא תשנעגה לשמוע נעים זמירות שונני עפאים; אן שמה גתאתיות ארן ונתענה האדמה, מקום משנן אאותן,שמה אויה! שמש מנות צא תשלא קרניס, ורננה צפרים לא תשמענה אזנינו• שם הרקנון אה גויות מנתרי היצירה לשנעה יאכל, ורמה ותולעה על שאריתם ינצו, נערג יום נאתי לניתי נשנוס, מה ארד לני עת עלי המפתן נפות רגלי הצגתי׳ נאדר הזה סגרה אתותי האהונהאת אלוה, ויפי עיניה ננהם לנצא אספו. הערש הלזה היה עדם דותה נס ערש מותה! פה רעיות נעימות מר נאנתו. ועיני נשר דמעה נמים שסני. גלילה ההוא נדדה שנתי מעיני — השנה — הה לא תתן אה דודיה למיידי יום, אסר לנס ניס נגרש הולן וסוער׳ ולא תפרוש כנפיה עלי עיניס נגרות — ולנן מה שמת ודאג לני, עת נראה השאר עלי ראשי ההרים וינשר את תשונת השמש ני קרונה היא. — הנוקר אור משתי מפלט לי לתשואות קריה, ונפשי קותה ני נסאון משגרי התייס אמצא מנוס מאמת המציק היו30 ממולי נסתר אהלי. אולש אהה! מה ראו עיני ותשמענה אזני? רגשת עם לא גינות׳ רודפי קיים ורועי רות! ומה נעמו דנרי המנם• Chateaubriand: ״La foule c’est des vastes descrts d’hommes bien plus tristes que ceuse des bois, car leur solilude est tonte pour le ל coeur.“