Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 32

32 וצדקה תנוגן אורת האנושי, אס יאמרו אים אל אאיו חזק, אס יעזר אה לרעהו, ויסעדהו עת ורניו נכשלו, אז אגורתס על ארן יסדה, ונל לשון תקום אתס תרשיע. ואי לו לאתר שישיל ואין שגי להקימו ־־־ אז ישגה הארס עורף לצרת רעהו, ולא יתוש לישועתו, אס ישא אום ורנה מאת ד/ ולא ישא צדקס לישע אתיו, אם יאנוס אזנו לזעקת דל ני יזעק תנאוו, או אז מוסדות האניס יהרסו, ומיסרות האהנה ינמקו, האדם ירד מגוהת מעלתו עשר תעלויז אאורוית ממיתו יער אוהוי טוף, וישת אדם והשל איש לשרא מדור, ואי יעשן אף ד׳ נדור מהשונות נזה, לנן קראו ועיהנם והשמיעו, ני אן וצדקה יתרצה האדם אל קונהו, אן זאת תעודתו ומול. אן היא תראיו לו לשום לי מהלכים נין העומדים האצה — והיתה מעשה הצדקה שלום, ומששט אמא שסטו נשערינם-עוד לא שלמו דודיהם, הקיצותי והנה ־־־ הוא אלום אמרתי אססרה נא אותו ואזני וני עמי, אולי יש סותר אותו, ושמאים יקל ערמה, ותנאים ינינו לו! — זעליג צבי מ^נדשיין. von I. Meller in Stanislau- מכתב ד׳ ישמרך מכל אסון רעי יקירי חותם by לוה לבי <*) אל נא תאשימני ריע אהוו, ני נלאמי את עטי מנתונ אלין אגרא שלומים זה ימים רניס, נאשר הסכן הסננתה מני אז למדה ידי למשוו נשום הושר, ולשוני דור צמות! שא נא ני האדלתי זה שוועות מהשיו לן על אנראן הגאוה! המלאה אומות אהוה ואתוה* לא כסותי נריתי אתן נאשר הוצאא עלי דנה, ולא שנמתין נאשר התאמנת ואזני — אף לא אשנתן נל עוד רוח' וקרני I הן האחוה אשר נינותינו לא עלי הון ורכוש הטועה, ולא וקלל המול, אשר תלישות להם, יסודתה; ני אס מני קרו ולו עמוק ממעמקי נסשותינו - אתיות תאומות אשר ותכונותיהן ונסנולותיהן, ותשוקותיה! ומאליה! יחדיו תתלכדנה — לקרה, ונמוהן לא תחדל ולא תסוף לעולמי עד. — א! קשה יום ושוע רונז הנני, קודו ושתות אלן חחת יד ד' אשר הויה וי, ונפש' שכורת מני נוס חמתו אשר שתיתי ומציתי שמריה נימים חלה» לא אקונן <נל' הוו ועושר אנדתי, ולא אשא נהי על עדת מרעים ני יקיסוגי אשר חמת למי נחמת נחשי ונצסעוני ולי חמלה יפרישו; ני אס עלי אחות יקרה רות ח! וכלילת יוסי. אשר אויה — שודדהי, הטנע הנחילה סי שנים ומנות ניו ונסחי כשושנה נימי האניו נן שרתה נרו יוסי ותן לגאון ולתסארת, אולם ננל זאיי לא גוה לנה ולא רמו עיניה, נענות חן היו מדורותיה. וטוו לנה נשקף נג' פעולותיה. שלשום קמתי מאדמת עשר אשר סצהה את שיה ותולע — היי זוללה עד מתי לא מדעי שועה! — את מחמד עיני ומשוש חיי, אן נסח' *) האנרת הנוכחית, אשר נולה מלאה חן ונופת מליצה, שלומה אלי מידיי' הגותו נ׳י זה מיר, אן סוות שונות מנעונו לחוקה וספר עד היום• שט ע ר ן.