Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 31

תלמד תינוקות. ואם יקנא ,מלמד גמרא, ילך למזין התלמוד וילמוד ירמנו איזה סוגיות מדיני ממונות וגינוין כתוגות וקידושין כנין שנים או מזין נטלית, יאה את המציחה, מצא אתר הגפה. נערה שנתפתתה ונדומה, והיה מלמד גמרא, ושני לימודו משגה — ולנס הר,נים לדרום ,ר,ים שישניתו ראשי ונגידי העדה על עניי עירם, שהמה קודמים לעניי עיר אחרת, שיעשו 5מ.אנה; ואשר הוא מולה או;קן הולך על משענתו יתפרנס מקופת הצדקה, ויעגירו נל הרנניס טעם 3כל מחנות ישרחל, סתתניג נל עדה לנוד,ת ענייה וא,יוניה׳ נמו שלומה התורה הקדושה נתן תתן לענייך ולא,יונך אשר ,שערך. ושלא ילנו עוד נתית נמות, ממרים מתרים מעיר לעיר, רעגים נס צמאים נודדים ללחם נצסור נודד מקנו, על עגלה יסוזו המה ונל ה,לויי סמגות אשר להם, וננ יואס ידד מהם — ונדי ,;יון הוא לפני העמיס — ואיך מנהג עשירי עם לעת נזאס י,מעמד ותל, עצ3 נזה׳ אשר אין להם מורה לאמר: זה הדרך לנו יי נל איש הישר ,עיניו יעשה וילך ,שרירות ל,ו, יאמר מי אדון לי עשיר ליל יחונן רש, ויענה עזות׳ ולו ל,דו נתנה הארך יש מתעשר ואין גלו¬ י יומר מדאי על מותרות מל,ושים ומאנליס ,נדי מחלצות יעדו ,יום קרה, לאלה קראתי דה, המה, לנן אל תותירו עוד מעט ינקם נושה לנל אשר להם ולהתנד, על פועל טו,, לימן פיזר לא,יונים ולהיט, לאדם לא ידען י ני אתם הר,נים ,פה חנן תשחיתו אותם, תשאו פנים להם! יען נספנם יקח• ינשו, והמה יאתרו טו, שלום יהיה ,יזמו — ואין איש משתתף ,צערן של ׳שיאל, לאמר נעשה ננל העמים אשר ם,י,ותינו ,נל מקומות מוש,ותם יארחו למידת׳ לגמול חסד לפרנס ולזון ענייהם ואגיוגיהס, מחזיקים יד נל עת. השיגהו ,וגיס ,תי חפשית לחולים, ו,תי חנוך לילדים; וגתוגנם נילי העשיר י״ל נליי יעים, רק ,פיו ו,שסתיו ינגד אלהי הניוד, להרגות ,יהי רצון וריוני של עילס ול,ס דחוק ממנו, ונל התר,ה לנוד גושו ,תפלה הרי זה משוגח• אחיי הדירים האלה פתחו האמת והצדק את פיהם ונה אמרו: יילד האון והעם ההולנים עליה, חמל מאז על הוי אדם תפארת מעשיו, ולמען השנילו והיט, אחריתו, א; חיום ,רא ארן ושמים עד גהיתה ישראל לנוי, ,מראה ה ת ודע לניחרי דור ודור, הודיע להם שמו הגדול, הניד להם נח מעשיו, ורצונו הטו, ה,יע למו. למען אדם יציר נסיו חצי ,נ,יאים- שלח אותם השנם ושלח להגיד לאים תה טוג, ותה הוא דורש מאתו. אס דת הופיע מפארן מערפל׳ טוהר, חציה עם להיותיה רשמי אמת ,מקראי קודש מיי שיי- אשר אותותס אתנו לא יתננרו, לעד יעמודו. ונתיי קידש הנשארים להמיית עם ר,, אחרי אשר הלנתם מניי אל גוי ומממלנה אל עם אחר, אוצר יל כלי ממלה המסזלאיס מפז המה צופנים תיך אוצרי חמדתם תודת מאים׳ ייקראו ,קול גדול ולא יסוף, ני אך לצדק ואתת נירא האדם, י,נל קיש תקיאו ד,די חנמי דור ודור, היורשים לאדם איך להתחסד עם קונהו י1 אדם גילהו נשמע קול קורא: 'הגינו ל3, רחמו חוסו חתולו על אחינם ”’יין ייי ואין לו להחיות נפשו, אנו לו מגרנת ד׳ עלינם!״ ולג א,ן ני j ’יי לתחנוני רש נדונג ימם מאש נשקה זיעקג, מאש דת לו — ל, אנזר לליייי שועת עניים וצעקת חלנאים, יהפך לחמלה, ,שמעו קול אלהיס ימזיל יייי קדשי— והתנונה תתן קיצה, תורינו ומלחדינו דעת, ני אך