Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 15

15 ייז׳יש שהלוה לרין לתנאי זה לא המלוה, אמי כן שנם המלוה צייו נדי שלא ימנע מלהלוות, ונשהלוה לא תפגע נו מניעית, וחשמטנו — ומ׳ש שלא יקיא משמט אלא המלוה אינו נלוס׳ ני ידוע הוא שחז׳ל השלזמשו לפעמים ותיוית שמצאו והורה והוראה מואלטת, ואע״ס שמליצת השמנית נספים לא הונחה ותורה נ׳א על המלוה, וש׳ס הונחה על לין השמטה ננלל לא על איוו המלוה ופרט, נמו שתלו על הריו המליצה ויום ואמרם רצה חיילן, ניפין אותן לתלצן, קדס 0וא וחלץ, לא חולצין ולא וניוד,ין, אע״פ שהינמה היא האולצת לא היום, והתורה אחרה וחלצה נעלו׳ ויון חלון הנעל, ופעס אתת ולוד ע״ר הזרות אמרו החרש שנחלץ (ינמות פרק י״ו) אלא פ־רוש תתיוה שמירת דין החליצה ונ״נ נאן שמירת דין השמטת נספים; ונם אמרם מ״מ הסניעית משמגות, השניעימ משמגדמו, יוכיוזסלא המלרה נלבדיקר^ נל&וגס קשמט / ילשין תורה לחוד ולשון חכמים לחיד. וגס הראיס שהניא מתה שאתרו והמין לישו מיתרת שמואל ע ה שלא תשחטני נש ניעי ת ותוספת ני אינה ראיה׳ הי>נ.!׳!ה\״ית להודיע שציין לקרות תעמטני לא תשחטני ושהוא לנונח;נר נא ם נקוה. ולזה נתנוון רש״י שנתו: שלא תשחטני אתה. וההפרש שיש נין זו צ׳י היא שאה אמי ע'מ שלא תשחטני אינה משמטת ואגורא קאי ומועיל נח פ משמנות. היא הננונה׳ וניסת הספרים הלל די לא טורי הנהן. הי׳אש ותשווה שם, ע'מ שלא תשחטני שניעית, העולה מנל זה שהגרסא שמצא מהרש׳א חשינשת, וק׳ל. שאדונה ניסן תר׳ז. תפלה למלמדי בית מדרש התיורה והחכמה בי־ום כלות למורי הישנה. r * ־- T T אלהים?תודה נבא שע.דןז .על־חסרף רעל־אמתף לישבןף : 3י נר לרגלנו רדה דבו־ף ותהי׳לנו לפה הגהת ח^בנו ’?■ד׳י־לנו לענים: ,מראיית השנה :וןןר אחרית $נה היתדדבנו גידלנו לפיוט לא נתת: ותתן בפינו תוך ת אמת לל?דה