Kokhve Yitsḥaḳ
- Journal
- Kokhve Yitsḥaḳ
- Volume
- 3 (1847)
- Issue
- 10 (1847)
- Date
- 1847-01-01
- Page
- Seite 14 (sequence 14)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 55% known words query
- IRI
…/4785731-6613232-4785828--0842-4785843- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
Beiträge von Lello delln Torre, .Professor am Collegium rabbinicum in Padua. התנצלות בעד מהרש״א. כתג מהרש׳א!חידושיו מס' מנות דן ג' ע״נ וז׳ל: "פירש׳י נד״ה לדידי מיסישא לי ונו׳ ה״נ אם אתי לו סמלוס ע״מ שלא תשמטני ונו׳ ענ׳ל, מצאתי מונה וק״ל.' ואנרי האנס שמואל דוד לוצאטו (נוננייצאק נין ת'צי 31 /130 השיג עליו ונקש לקיים הגיסא הנדשסת נספרים 'אס אמר לו הלילה הלומי" וניזג על הגהת מהיש׳א שהיא שגוש. ואני אומר שיסה הגיה מהיש׳א ושנאנם תפש עליו, וזה נראה גיור מתה שהקשו ננמרא שם: ליתא קסנר שמואל נל המתנה ע'מ שדתוג גתורה תנאו נטל? והנה אלו היה הלוה הממנה אין זה ממנה ע״מ שנתוג גתודה. שהמתנה ע'מ שנתוג גתורה הוא "הרוצה נתנאו שיזנה עצמו גדגר שלא זנתה לו התורה ומנעה ממנו, או יפטור עצמו נתנאו מיגר שאיינה אותו גו התורה• נת׳ש הרמנ״ס גפיו מהלנות אישות ונדמונת גמקומות הרוה גגמרא׳ וכ'נ התוססות (ניטיו פ׳ד ע׳ג) נשם הר״ר אלמנן דקרע נסותי ע'מ לפטור אע׳ג מזקין תשיג לה ו הש׳ס מלוה הנתונה גתורה מ״מ לא אשיג מתנה ע״ת שנתוג נתורה נידן שמואל נהויא׳ ע'נ. ואלו היה הללה המתנה לא היה נא לפטור עצתו מדנר שאיינה אומו התורה אלא לוותר ממין שזנתה לו תורה, וא'נ היה לו לנעל הגמרא להשיג 'הנא נתאי עסקינן גללה' נשנות הגמרא ננל תקום ולא לאזר אאר תירן אאר. ונ'נ הרתנ׳ם נס׳ט תהלנית שתטה ויונל וז״ל: המליה את תנירו והתנה עמו שלא תשמטנו שגיעית ה״ז נשמט שאינו יונל לנטל דין השגיעיתי התנה עמו שלא ישמיט הוא אוג ואפילו נשניעית ללא לעשר שנים דוקא נמו שפירש האנם הג״ל ולא ידעתי מנין לו׳ ואגג שיטפיה לא דק שדיגור רש"י אינו על מימרת שמואל: האלוה את אנירו לעשר שנים ׳ אלא על מימרת רג ענן לדידי מיסרשא לי ונו׳) תנאו קיים׳ שכל תנאי שנתמון תנאי קייס, ונמצא זה תייג עצמו גממון שלא איינמו תורה שהוא איינז ענ״ל• ועוד המשל שהניאו שם ממי שאמר לתנירו: ע׳ת שאין לך עני אונאה יונית׳ שזה ניואי הוא המונר שרוצה לפטיו עצמו מדין האונאה ירש״י עצתו פירש נן, ונ'נ נאן המלוה הוא שרוצה לסטור עצתו מוין השמטת נספים והשתא ניתא שהם שויס, ונם דעת התוספות נראה נרור שהיא שהתלוה הוא המתנה לא הל( ה שנתנו נשם רשנ״ס וז׳ל: ע'מ שלא תשמט שגיעית כלומר שלא יתול איסור שגיעית אס אקא ממן אאר השתטה, תשמטתו, ע״נ. ואם נקגל הגהת מהרש׳א סרה תמיהת הג׳י טור ת'מ סי' ס׳ז) והר״אש (נתשונה כלל ל׳א) שתמהו על מיש רש״י שהלוה עני על מה שנמוג נתווה לסי ניסת הספרים, ונקשו ליישנו גזואק ויפה נתג הנ״ת א״מ שם שהמלוה עונר שגורם לנטל מצות שמטה ותו עוג ר קצת על השמי לך ונו' שהרי לולי תנאי זה היה נמנע מלהלוות ואפיה קי׳ל שגדנר שגממון תנאו קיים .