Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 12

12 המעלות והמוות המה העיקרים, יפמו שמי' הויי׳ף סיס לחלק בין ע׳ה עם דרן תרן ווי ן ע״ה ולי דית- ונפסחיס מדינר וע׳ה ולי דית השא׳ב וסנהדרין» ירך ארן היא או מלאכה או סתורה כנראה נפי׳ הרו מורנונורה (תנות נ' וי) ויפה אמרם ופסחים על ע״ה ולי ר׳א אלמלא אני צרינין להם למשא ומתן היו הורגים איתני, אול אינם וני מלאכה חו סחורה ואין צורך להם ונו, ועתה אחרי הצעתי לפניכם את כל ונכחת׳ התקנצו ע׳ה זמנינו ואשאלכם הים נכס כאלה אנשים ולי מקרא ומשנה, ולי מעלה ותדה, גלי מלאכה וסחורה? הלא תנאו אלי כולכם ותאמרו: אין• ואף לשיטת האומרים וסיור ח'מ ה' עדות שע׳ה הוא תמיד עם ד״א ולדור׳ הרג מנרטנורה (אוות ו׳ הי) עי׳ה וקי ומשא ומתן, ונכל זאת פסול לעדות, לא לנו נזמנינו להתרחק מהם נשום פנים וחומרא ופסחים חלף הלך לו, ולא נע׳ה תלה הדור אלא וזמן מן הזמנים והראיה (חגיגה כ״נ וין נמאן מקנלין האידנא סהדותא מעיה ונחוס'(ורכות מיז ו) והאידנא אין אנו מדקדקין ורגילים אנו לזמן וע׳ה וכן הוא לשון ויי (טור ש׳עא״ח קציני) ע״ה גמור מזמנין עליו וזמן הזה- והטעם לפי שגדולי קדמונינו היו מטוהרים מכל סינים ורחוקים מדרכי ע׳ה כרחוק מזרח ממערנ, אנל אם הראשונים כמלאכים אנו כגני אדם... נמצא כל דיני ע״ס מנוטלין מאליהם, ואם נאמין לדורי ר׳ע כשהייתי ע" ה אמרתי מי יתן לי ת״ח ואנשכנו כחמור, נאמין גס לדורי ריש לקיש אשר היה רע ונעוריו,וכור תמו חוטאים הן עם הארן ורשעים עוד אינם — הללויה. תולדות אדם. אמר ריש לקיש מאי דכתיב זה רנן ירננו ועוגביה. — ספר תולדות ארם ׳ מלמד ראה פאפא צלצל כנפים ויקרא המקום מחנים.— אך מי הלז קוצותיו תלתלים על כתפיו שוכנים כהמון גלים? ויען: קראהו אתה בשם! ויקרא לו: פלג מבני שם. — ויען: נרדה אך הפעם ונבליגת שם עד יעבר זעם! ויאמר: נא, לא אוסף ראות פניהם רב לי אדוני! וילכו שניהם.— יוסף ל^ווי. שהראהו הקב״ה דור ודור ורורשיו דור ודור וחכמיו (סנהדרקל״מנ') כי1 דור ודורשיו כל אב ויורשיו הראה ליציר כפיו אל מאריך אפיו ראה צאגראב ובני קורה לקראת וואראסד שש האורח ראה קאניזא וחסידיה גרוזסקאנישא צדד תר״ז.