Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 4

את״נ להורות על הארדה הנמלה מסמר ואימת רעה עתירה נמו ומוראכם ואתנם (,ראי נוי) יען ני החרדה ואף ני הסתאיתית עוצרת ,עד תניעת הדס וםי,ו3ו >נל חלקי הנוף, נמזז״ל חרדה מסלקת הדם ומחלשת ,זה התום הנו,עי ואדם ומם,,ת לו קור הנימי והרגש שכרון מתנים ועצם האליה. נ' ני מ ו קו ח׳ ר׳ל נל לימודי העמיס ,נויס הס רק על אדני הגל, ע״נ אין ח| התימה ני ייראו וימתו נם מאותות החמים, א,ל אתם לא נן, ני לנם לג לדעת ולהכיר האמונה האמתית אשר לא הונל להתמכר עם דמיונות שוא כאלה. כרתו, הכורת והוא שעל סתמי׳ או שמום, על החרש הנזכר אח״ס וכ'נ יותר ני מלת גמעצד נגזרת לדעת נעזעניוס משורש עצד המורה ,ערכית על כריתת ען מיער, ומעצר שם הכלי הכורת. ד' ,נם ף, לסי שהיא ען אשי לא תואר וצא הדר לו יחסהו ויצפהו החרש ננסף וזה, לעשיתו יסה ,עיני רואיו׳ ני נפי הנודע מתולדת ההמוני ושרט, רק למראה עיניו ׳שפונו הכל, ותחזק מאוד פעולה היופי והחמיא עליה מעימות הרגש החושים המסו,,ת מד,ר נאה ויפה תסג, נס חהגתו הפנימית אליו. יחזקום, טסי הכסף והזה, אשר עציו. יפיק, למען לא יצא הען התנופה מהם החוצה, כי שירש פיק יורה על היציאה לחון כשירש נסק ,תלמוד וההסעיל מחני פה עומד, א,נ לרו, הוא יוצא נמו ותשק לרעו לחתך (ישעיה נ״ח) ותוציא לרע, לחמן. ויפיק רצון מדי (משלי חי) יוציא רצון מד׳ . ויען ני היציחה משווי הנווד הגופני תסגג הנפילה ועי ,אור אהלים צייה ט״ון נאמר שם פיק כרניס על המטיטה והנשלון. ה' נ תותר, כדקל רכן תחת תומר ד,ורה נמו תמר. מקשה, ר׳ל מעשה מקשה המה לעמוד ,קומה זקופה ושוה נדקל אשר ענפיו לתעלה ונל גופו חוה ,לי עיקום, ועם תואר תקשה מחוכר נם רעיון חסיון התניעה הנזכר אח"נ ויתורנה: Aufrecht und starr zu stehen wie eine .Palme sind sie gearbeitet ולא יזכרו, ו״ל אף אס יש להם קומה זקופה תעלת האדם "חינה ניסנית, כנ׳ז נחלל מהם מעלתו המופרית, כשרון הד,ר אשר הוא יתרונו משאר ,ע"ח> אף ני ,אדם ניאות שתי אלה מתאימות ומשולמת אש ה אל אחותה נמו שיא ח״א ני מדי נראה רק אל מראה נוף האדם החיצוני ואל קומתו הזקופה לגד, נ,י נוכל לשפיט ני הוח דגול ו,,-זר נם תנל שאר גע׳ח ,מעלתו השכלית והמוסרית. ותעלת העציים האלה נרועה ופחותה א*כ מתעלת ,ני האדם אשר יעשוס ויעולוס. ולא לנד ני נעדרים הס מיתרון האדם המדור, ני נס כשרון התנועה הרצונית, ישר היא תותר נל ,ע׳ח על הדומם נשלל מאתם וז׳ש נשוא ינשאו ני לא יצערו ונמשך תזה ני אין צנם לירא מקצר׳ יד יפחות׳ מדינת יע״ח אלה, ני גס היט, גם הרע אין ,יכלתם, והקדים פה שלילת כשרונם להרע לשלילת נשרו! הטנתס, יען ני נסי הנודע יחסו העתים עי,די פסילים הקדמונים לאליליהם כשרון ההרעה יותר מכשרון הטגתס יע'נ נדלה רק יראתם מפניהם ומאה,תם אותם לא ידעו מאותה׳ ונן נקראו גס ,פי ח זיל: יראתם של יוצרים ונ׳ת אונקלם אלהי כסף ואלהי זה,: דחלו רנסף ודחלו דזה, ודומיהם• ינשו א, כמי ינשאו. ו׳ מאין, מאמר הנכיא ,עצתו ר3א פה משיל, ומסיני ,ין רכרי נ,ואתו כשם די׳ יען ני רעיון פחיתות העצנים האלה עורר נפשו אל ההפך וההתנגדות לחשו, ,גדולת ורוממות היית היוצר והמנהיג נל הטכע נלה וינלתו ,לתי תכלית ולקרוא יקול גדול מאין נמוך די, מודע מתולדת הנסם