Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 86

86 ונהתרו לקמן: ויגל ולתן אזנס ויאמר ני ישונו! מאון, והנה מנת הגויה געצמה רפואה הגיה וצרי ותחנושתצרוח, ונן יתחןוע״י תחצו ידיו תרפאנה וגמו״ס . (נ) ברעב, על ני דגר עד הגה, ני נמנאוג קל הערך הנא על גוף הצדיק, נרפאה חגורת נפשו היקרה; יסמן ואתר, ני נן דרן השם וברעב/ע׳י צער הרענין הוא סודן ממות הגרוע ונגד ממנו, וע׳י מלתמה אשר יש נה סננה וסמד ממותה הוא סודך מידי חרג המניא מיתה ודאית, ני נן דרן־ חשגון שדי עסתמימיו: נגיף ויפא• וננר נמצא הרעיון הזה הרנה עד לאין מססרנפסוקים המורים עליו; עד שאהיה תונריו להאריך נו, ונן נונתו נס׳ הקודם : נשש צרות יצילך, היינו שש צרות יניא עליך ומנולם יצילך, עד שנשנע תהי׳ ממורק מגל פשע ולא יגע נך רע נצל ונצי, ע׳ד שנע יפיל צדיק וקם (תשלי נ׳ד ט'ז). (בא) בשוט, מענין שנט, נמו שוט שוטף ני יענוד (ישעי' נ״ח גו״ו י׳ח) וחזר עוד אל הענין הראשון ואמר: אן נל זה נתנאי ׳ אס נשוט ר׳ל ננוא שנט המותר מאת הצור תמים , הלשון תחנא, מלתת תפלה נתשסט עליון ומדנר סרה נגדו ומלמדות עיני ננידו נאין אומד ודנדים, אז נטוח הנן סמיך לנן ולא תירא משוד ני ינוא ׳ ני נעת אשר הנן נמדרינה נזאת, נלי ספק לטונתן הנל ולהטינן נאחריחן; על נן נצרה על דל שסת־ן; ני החיים והמות ניד הלשון. (כבן לשיר ולבס[ תשחק, וממילא יינן ני תשחק לכל אי יינון הנא אל ננולן, ידעתן ני הנל צטונחן ונת׳ש, וגם מחית השדה אל תירא. (בג) כי אם אבני השרה, ימים דנים עמדתי משומם עלי אופן השתמשו נמליצה הזאת, ופל התנאריס יעידו! ינידו! פה חחד, ני נסתרה והיא נטמנה מעין רואי, עד שדרשו ז״ל עליה, ני תיאר היא לחיה הננראת נדרן פלא נזה (נפ״חדנלאיס) ואת אשר מצאתי אחיי החקירה אגייה ולא אנחידנה תחת לשיני! ידוע השתמשות המליצה נאק הענריס ע״ד ההשאלה נשם אגן, פעם לטונה ולתושיה ופעם צרעה ולמנרעת, כמו רועה אנן ישראל (נרא׳ מ״ט נ׳ד) אנ ניחן (ישעיה נ׳ח ט״ז) לאנני חסן (שם נ׳ד י'נ) לטונה. ולרעה: אגן אופל וצלמות (לקמן נ׳ח ל) למקיש ולאגן נגף (ישעיה ח׳ י׳ד) סן מגוף נאק רנצן (תהליס צ׳א י״נ) והענין, רי נמו שהאנן נהשתמש האדם נו נמקומו הראוי לו, היא לטונה ולתועלת לו ודני נינתו מה טונ, ונל הנתים ננויס ונל המגדלים והמנצרים ננהי הקומה מוסדים על ידה, ולהיסד נשהיא מונחת שלא נמקיתה הנאות לה׳ היא לאזן נגף ולציר מנשול לנל עינר עד שתניא נל רגל למעי מפלה, ונן הענין ננל דנר, נעת אשר נשתמש נו נגנול אשר חקק לו הטנע ולתנליתו אשר נפעל למענהו״ הוא לנו למקור התועלת וינהלנו למטרת חפצינו, ולהישן לא לנו של t יועיל אלא יניאנו נם למגרעת, ותנה נידוע מירן הטנע נעידים נחוצות ונשוקיס וגמקום אשר רגל נני אדם דורנת נו תמיד, ננר מונהג הוא ממערנת הסדר יהגמוסי לסקצס מאנן ולעזקס מנל צור מנשול וחין חשש להנשל שס מאחד מהנה; אן נשדה וניער מפס אי אפשר לפנותם, גי שם מקומם, ומשם יוקחו לעת ההנרח; והאדם השם לדרך פעמיו יונרח להשתמר מהם ולפלס מעגל רנלהו לנלתי יסנן נמו. והנה נן הענין ג״נ עם היראה והחקירה ונמו׳ש לתעלה ע׳ס ליש אונד מנלי טרף, ני אותן החנמים נעיניהם הפורצים ניר ההשגה לצאת מחון לגגול הינולת לאדם קרון ממומר■ ונעל תנלית. נדמו לחיות הפורצות הטורפות ויחטיאו מטרתם וילנו לאנדון, והנה נפי' הזאת הורהו, ני יש יין ישר לפני איש אשר החקירה איננה נו לאנן נגף ולצוד מנשול