Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 85

נינע את עישהו, ויהיה נקשר נו נרתוקות ההנרח לדעת ולהגין ני לא על הלחם לגיו ימיה, ני על נל מוצא סי ד, וגעת יעצי המעי ימות נרענין, ומי;ה אמר ותהי ד' לאלוה■ וזאת ג'נ נוצת התורה נאמרה, ואד יעלה מן האדן ונו׳ ני לא המטיר ומה טעם לא המטיר? ני אום אין ונוי נלומרלא היה אדס גארן לראות ולהשיג טוגת המטר, ותאר את נצי האום שסלים/ נהסיגו על המדריגה השסילה סתותי מין האנושי אשר טמו עיני שנלס מראות ולנס מהשניל: ונהעצר המטר תן השמים, ישאו סניחם סמה ועיגיהם למרום תדלוסנה ויזנרו ע״י זה אם נוראס שונן שמיס, ומציגו זאת ג"נ אצל אדוננו תשה נעשותו נמש הנמושת , יהניט עליו ומיה, ואמרו ז״ל עליו, לא שיש ננחש הנמושת רסואה ומעלה, אן עשה זאת נמנמתו לקטני האמנה למען יתעוררו לזנרר את השוכן נשמיס, וני לא הערוד אן המטא חתית וישונו אל ד׳ וירסאס וימלטס משחיתותס, ונן אמרו נס על נהריס תשה את ידיו וגנר ישראל ונו' עיי׳ש הונאו רנריהם נרש׳יי ז׳ל ס' נשלח, וז״ה ד׳ עשה את המעדנה הזחת נתטר׳ למען שוס השסלים חת עיניהם ולנס למרום וע׳י זה קודרים שגנו ישע ויש לי עוד לינר, אן קנצי למלין אשימה, (יב) מפר, אן> שנל ערום יעשה נדעת / ננל זאת אין חנמה ואין עצה לנגד ד׳, והוא מסנית מתהסן שינטלו ממשנותיהס ויהיו לאל ואין, ולא תעשינה ידיהס דנר יש עומד יקיים (יס לוכד חכמים בערמם, אצגע אלהיס הוא זה, ני נלנדו על הרוג המרעים רמסעל מזימתם, כמו התן נהתלותו על הען אשר הנין למרדכי, ינתי שאמר, נעים זמירות ישראל: נפועל נסיו נוקש רשע הגיון סלה לתהליס ט׳י׳ז) נפתלים, נרדף עם תסל, מענין אין נהם נסתל ועקש (תשלי ח חי) נמררה׳ נמסוה, ני נמסזי נל מסעל נחג, או יהיה עניני עצתם נתהרה מרצון שדי, ני יקדים ד' להסירה נטיס צאתה אל הסועל, נמו קדמה סציו הכריעהו (תהלים מ *ז י״ג). (יד) יימס יפגשו חושך , ר״ל אף נעת אשר ננר הנינו את הנל להוציא מזימתם אל הסועל, ישלח ד׳ ידו ממרום ויהומס ׳ עדי יוצר נל אשד יזמו לעשות, יגולל אור משני מושן עדי ילאו למצוא סתת תקוה. (ט0 וילשע, וזאוסן הזה הוא מציל מסיהם וממרנם ומיום המזקה את האניון להרימו מאשסתות, או יסיג גם מפיהם על לשונם הרעה, ואמר השם יציל מידם את האניין אשר עליו זממו ואמרו, לנו וננהו נלשון• <T£3) ותהי לרל תקוה, מזר אל נלל הענין ואתר: אן רק זאוסן הזה נשארה ליל תקוה שיעשה ד' זאת ענורו לנטל ולהסי עצת זדונים ועולתה קסצה שיה. ר״ל חם הדל הזה הנננע תמת חזקת יד הזדים שתר את סיו מלרנר עישק ממרום ומתת תסלה לאלוהים, אז ירא ד׳ וישסיט ואת הקדוש והקריג אליו ואייניו ישים ליראון. (יז) הנה אשרי אנוש, דנר תטונת התיכמה והמוסר הנא על האדם, ני לטונתו הנמו, וזאת חנינת שיי נמו, לארס שטוג לסניו יתמו להיטינו נאמריתו ינתינמה המגולה אהנת ד' הנאמנת נסתרה , ןיח) כי הוא יכאיב ויחבש, ני ע׳י המנאונות המעטים אשר הוא שולח על האדם ננוסו התעותד אל הנליה יההססד, יצ״י זה הוא ממזש חטאי י-תחלואי הנסש הנשארת וקימת לעד, נינת אל חי היא ודין צתינה אלמות,