Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 84

84 «עת צאתו ממיריניזו ונענרו הננול אפר מקק לו פזי ונמו״ש למעלה, זדוני החקירה ני rn מונות הנהו להתעות ואין לו מעמד, וז׳א וגני רםן> ינניהו עוף׳ א* יסוג: וגני ופן על גני אדם העלולים אל התאיות אפו היא נמשלת לפלה«ת הניעות, נמו ישסיה ופסי אפ שלהנת יה (פיר ת' וי) או פהוא מיס« על«ני אדם «עלי הפנל, «הנגיהם עוף «חקירתם יתד על נת השנתם וי«יאו«זה עמל אל «מיהם. , (ח) אילם, אמדי הגידו לו די גאו, ני לא נאוה ולא יתנן לאדם ללנת הלאה מנדי השגתו ל«לתי יתעה «תוהו לא דדן אמי: לא משוס זה הדרישה והחקירה «דיני האל אסויה מנל ונל, ני לא לחנם מנן ד׳ את האדם דעה והשנל, אן רק למען ידעהו ויעודהו, ואמר: ני«רצות האדם לירוש ולחקור אמרי האל, «טרם נל ישיה את ד׳ לנגדי תמיד, ני הציר תמים גאין עול הנהי ועליו ישלין יה«י, והן נניא עליו טונה, הן««וא עליו רעה יק«להו «אה«ה וגחנה וידע וינין ני רחמן ונאמן מנהיגו, ינאנ את ננו ירצהו ונתונחתו נל יקון, ונשום האדם חת הנלל הזה לנגד עיניו תמיד ועל לוח לנו יחרתהו: ני הנהנת שדי אתו נאמנם ויפרה, אז מיתר לו לתקיר, ני אז זטוח הנהו וסמון לנו לא יירא ללנת תועה נדרשו. אף נ«וא עליו תלאות לא ישאל מה ועל מה? — ני לימין צדקו האמנתו עומדת' ויהיה דברתי, תענין נעדר נתון הדנרו(מינה «׳ י'נ) ורעו ננשים נד«רס (ישעיה ה׳ י׳ז) ידני עמים תחתיו (תהלים י׳ח מ׳ח) היינו יתן עמים מחת שנט ממשלתו להנהיגם׳ והוראתו גם סה הנהנתי, וז׳א נם אני אדרוש אל אל, אן נטרם נל אל אלהים, אל השיפט התמים האמיתי, אפים הנהנתי! ונל אפר ישלח עלי אקנל נאהנה, (ט) עושה גלולות, ני מי יעוז להניטנעין תלישות הנרתו עד הנונתו, הלא אין חקר לנדולותיו ונפלאותיו עד אין מספר! נראהנן, נלל תונח הוא, ני נשנניס ונעלמים סעולית שדי מעיני נשר, ולוטים הנמי נערפלי טוהר ולא יפלחם פנל נן חלוף׳ אן נם הנפלאות והנעלמים מעיננו, קצר נת אנום לספרם לדעת מספרם נמה ונמה נפלאית פעל שדי! וז״א נפלאות עד אין מספר, נלומר «מדיינת נעלמות מעיני קרון מחימר, נלי ספורות הנמו, וילאה לנוס עדי קיצס ואין יעלה על דעתו להגינס ול«וא עד תנונתם ■ — (י) הנותן מטל׳ החל תן הרזרים אשר תם תמיד למראה תאדם ועינו דשה נהם מלהנירם, ני מתפלאות תמים דעים הנמו, ני שני פעולות יסו«« הנשם, להצמיח את הארן ולתת זרע לזורע ולחם לאופל, ולהקיר האויר והרוח אשר ישתרנ נלתו, והוא טונה נפרט להולני חרמות ולהשפיע תמעינות , ונהר פלגיו ישמחו עיר החלהים, ני «לתו ימר«ו נמו ויהי תקן ימים וייוש הנחל ני לא היה מטר (מ׳א י׳ז זי) יז׳א הנותן מטל ונו' לזרעים ושולח ונו׳ על פני חוצות להולנן איאות ושונני תגל (יא) לשום, או שהוא מו0נ על המטר, ור׳ל ע״י המטר יתרותמו הצמחים והזרעים הנשפלים משר« השמש, ויגי אדם יריעו ראשם שמחים וטוני לגג מטו« הנשם הנדנות אפר יניף אלהים, וקודרים מני חתה על פני החוצות ישננו «ישע אשר ישלח נימינו ונעזרו מקודש — או תהית «ו עוד נוגה שניה, וזה. ני «חקרינו, לא לחנם הנין שדי את הנל לפני האדם «טרם «ואו לתנל, ורק את הלחם אשר עליו יקות חש ן ממנו. ואשר?לתו יותן חיתו לממיתים ענג ממנו׳ עיי נא מטר אשר ישלח «עתו, וזה מטעם האתתי ׳ למען לא ישנא האדס תמיד אף