Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 83

83 העני! נ* יסמה איש גאולה (שמות נ'נ ט״ו) הנחתו עלי איפ אפר יא לסתירת, לא מרוע מזג לוו, אך רק על גי אות לתורה עם פועלי אין, ויפת גסתר לגו להיות כמוהם והוא עלול לקנאה, ולא ייגר סרה יק גיאיתו אצל רעהו יזזר פאת ויתר עז, ואז יאמר לית דין ודיינא ת׳י. ואין זה גסאסאה נפלתה להיות לו מעט ולרעהו רג, והנה פניהם האויל נמו הפותה ינלו ויאגוו גאפס מקוה והאגדון גא למו מעצמם. (ג) אני ראיתי, וא(> אם ראיתי לפעמיס את סאויל אסר הגה פרסים וארץ להצלית ננל מפעלו, מענין הגאים ישרס יעקג (ישעיה נ״ז ו׳) נבל זאת לא נטיו רגלי לקנאות לו׳ ני ידעתי כי טוגו נא יהיל יופתע גלא ראית הגויז מפלתו ויפנר «אין מרפא, ונתוחו: ואקוג התאם נוהו ר׳ל ופרתי לו קללת פתאם — ונונל עוד להניח נוגה פניה גמלת משריש, להיותה מונחת עלי התתנמות וסננת הסכל לדעת איפה מקור דרני האל, ופורם הנהגתו את נרואיו ינמו״ש, ולאויל נזה גפרתי מסלה פתאומית ויתוינס: .3d> fnt) «inen Xijoren 9*ul'«rn (ד) ירחקו, וזאת הקללה אפר תניאהו גסואה פתאומית, אן> ניפוו היום נתיק ההצלחה, גנל זאת הנוא העת אפר נה ירחקי גניו מיפע ומכל תופיה, דאס נפער, מקום פות המססט, יהיו נדכאים קודר נלא תמה וגאין מליל ♦ (ה) אשר קצירו, קציר דסה כעין דלעיל, חורפי און וזורעי עמל יקצרהו, ומוסג על תנמול הפעולה אם פכר ואם. עונש, וכנוי הנסתר מוסו על האייל הנזכר, רעב, תואר הפעל על יאכל, ואל, נליניאור הנהו, ונראה פרסו אלד הוראתו קינה נמו אם יפעתי אללי לי (לקמן י׳ ט״ו) והראוי אל נמו כל פמות הנגזרים מהנסולים ונא וסגול עלי חגורו נמקן> כידוע׳ והוא ג״נ תו׳הם על יקחהו, צמים, נמו צמאים והושאל על מדת הכילות׳ ני נמו אשר יצמא האדם למים, נן יצמא והיותו עלול לנילות לנסףולזהג, נמו שאמר הנויא (עמום ח׳י׳א) לא רעג ללחם ולא צמא למים נ״א לשמוע דגר ד', ואמר: אשר קצירו, ר׳ל שנרו סל האייל הזה הוא, פיהיה רעג נאכלו, היינו ונל העיפי וקנין אפר תחת ידו הנמו לאישנע, ולא יפליטנו אלהים לאנול מתנו, ני זאת קללת הנילי אפר הדיד שינה מעיניו ותנומה מעפעפיו׳ אין לו ל3 להתענג נהון אפר אסף ממרים, וזה: אל מצנים יקחהו, ר״ל תנין הצניניס אשד שם טמנהו מעיני נל רואה, הלון וננה ילך ולקחו מאומה ממטמוני למען החיות נפשו, ני ניראה ונפחד ממידי הנהו סן יתום נספו, ולא תפנע נפשו טונה ננל עשרו, וכן ונאוסן הזה ישאיף ד׳ את הצמים ננל חילם ויוון יותר תתריומי (0 בי לא יצא ן חזר אל נלל הענין ואמר: ני נל סות העוני המלאה יהפגע הגאים על האדם, האדם נעצמו ע׳י מעשהו ומפעלו הנהו׳ ורק אולתו תסלף דרנו׳ וד' עשה את האדם יפר והס נקפו חפגונות רנות, וכנה את האדם נשם עפר ואדמה לפחות מדרינתו, וע״ם סוסו, נמו פונני נתי תומר דלעיל והסיני על המקרא, וייצו די את האדם עפר מן האדמה (ורא׳נ׳ז,) וז״א: כי לא יצא׳ היינו לולא יצא און מן האום נעפיתו רשע ונהלנו!ארחות עקלקלית, אז נלי ספק לא יצמח נם עמל ותלאה להלאותווליסרו תאומו האדם נעצתי! ני מי יחשוד קודפא נרין הוא דעניד רינא ולא דינא והצור תמים פעלו, ואמר מאדמה ומעפר יננול שממנו, 'הפליג ולהס3 הדנר אל עצמו, ני רק האדם צנדו היא הסנה, והאין נמו העמלימידו נאו, והוי׳ו של ומאדמה וי״ו התנאי י ז) בי אדם, ר׳לרק אז יולד ונועד האדס לעמל מורדף הפגעים והתלאות׳