Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 82

מרדע ביוגו־ה! מרחיוק ת^מיוו־י? תעלימי עץ מעץ כל גבר? ברשת ערמת ך כל לב תלכיוו־י י .ינחל — njjr — ולנגד.עיניו קבר? נמי נעוךים ינוסו כצ\יחל1םו;— רק' בתקוה נכזבה, תוחלת ממשנה; בזרמי נגינות ב#צף נחריופו• לא נשאירוי אחריהם ושמי בדיבה! — התקוה. $יך:קת אדם, הקשית לשאול נשגבה, הן אני בעךמתי את נבר אצליח! מרוע אתן לו חץ׳;עוף?להבה? ואהל ןשריו ו^ע^רו כאבק,יפריח? — רק זאת מנת חלקי, זאת נחמתי•' רק דאגה, רק צער מלא סף ך.על — אותה נשינת נמצא גם תקותי, והיא וערמתה הלא תעלהו מעל. — משה יעקב בר״י פורדוס מלבוב. Kommentar und Uebersetznng des Kapitel S und « und einer Stelle im K. Mit. 12 in Hiob von M. E. Stern. ה (א) קרא נא. אמר, מה לן ני גועקת על דרכי הוזל׳ והמה צסוניס וטמונים מעין זסר ולא יוכל אל לענות.צנל אדס עלי צדקת דיניו ויסרס וד׳אמר לשני] יערסל וזר : היש עינך! ואל מי, ר״ל ואל מי יש לו צדקה ולזעוק, הקדושים הסנה, נסנותך מדרכי קדושים, התצדקיס עליהם דיני שדי׳ ואמה סונה לארווות עקלקלית להחרעס ע לי , (ב) כי לא ויל, שס א יל נגזר ונרדף עם שורש עול. הנחתו עצי איש אשר אולתו מנעת מרקור רוע הזנו הנשחת, והוא נדעם נעז מצמו ועושק ממרום ידנר נעת ינואו עליו סגעי9 ותלאות׳ ופותה, הנזרו משורש פתה