Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 75

75 euch denket,) würde ich, der Ewige, in einem Gesichte mich ihm zu erkennen geben, in einem Traume müßte ich zu ihm reden; ganz anderS aber mein Knecht Moscheh: in meinem ganzen Hause u. s. w. ויהי מספר המלקקים.בירם אל פיהם שלש מאית איש וכל ׳IN העם ברעו על ברכיהם לשתות: (שיסנויס ז׳ ו׳.) ערפל מהילה מקרא סזס• אמנם נצון נונג קטן יניס השנה לילו. וגאים אנוא לנארו אהיה דעמי גענין המלקקים, ני לא ראיחי נאמד מכל המפרשים שגא עד מקו־ הענין הזה , רצונו יתעלה היה גיוס ההוא להושיע את ישראל על צד היותר נפלא ע״נ לוה את גדעון להכריז עוד פעם אמת "מי ירא ומרד ישיג ויצפור׳ אס גס סהעניר גוודאי קודם לכן קול נזה נממנה נסי מצות התורה עלינו. ויפרדו מעליהם נ״ג אלף ועשרת אלפים נשארו. אמנם נעיני השם יתע' היו עוד ר3 עד למאוד מתת את מדין גידם• ואם היה מצוה שיעזגו רוגם התעדנה, מי ומי ההולניס? הלא המה גלם גרורים נלם נגורים נלם גנונים ליום קרג י ונפש נלס נאמד תתאוה להשניר מצס מדם מדין. ואס נקגו השגים גשמות ע*ס גזרת השם יתע/היו אלה נכלמים ונם יאמרו למה נגרע. ע'נ צוהשימזיק רק נאגשיס אשר יונלו לעמוד על שתי נסות ידיהם ורגליהם נהניאס גלשונס המים אל פיהם נאשר יעשה הנלג ולא נאשר יעשו שאר גהמה וחיה הטוגנים שפתם גמיס אס ישמו, אס דגים ואס מעטים, והשתי׳ נזו קשה על האדם גמאוד מאוד י ע'נ לא יהיו' השנים לצמוק וללעג ג עיני אחיהם אם לא יונלועשות נמוהם, וישונו על מקומם נשלום . ועתה אנאר הפסיק שלפנינו, דעת כל המנארים שהני׳ת של גידם הוראתה נמו עם, והטעות הזאת הסנה כל המרדה הזאת והוסף עוד כת אחת לא זנר פסוק הי. אמנם גי״ת של נידם שוה גהוראתה עם על, נמו ננתף ישאו, והכתוג יספר ני השלום מאות האיש לקקו(דהיינו גלשונם ני יק על שתי' נזה יאמר לקיקה I על ידם אל פיהם, וניון שאמר: ונל יתר העם נ רעו על נרניהס לשתות נשמע סהשלש מאות לא כרעו ושתו נכלג ממש דהיינו על ארגע כסותם ונלשונס, והמה אותה -כת אשר הזכיר השם יתע׳ נראשונה. וישלח ר׳ את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א׳ י״ני״א.! העיר התנאר למנחה מדאה שגא השם נמקום הננוי ינפשו נומה נמררש שהניא פס . — ואני אומר ששמואל נעצמו הזכיר את שמו ולא הננוי הדיג עניתניתו למען תהיה גאזני שומעיו כאלו מיגר מנסתר נמו שאתר הענו: וישלחה' מלאן׳ ולא אמר: וישלחני או וישלח אותי׳ וגס מרוג שפלת רואו הזכיר את שתו אחר הזכרת שם השופטים אשר מתניהם דקים מקטנו, ומעתה הוכרח נס תדרכי היופי להזכיר שמו ולא הננוי, ני יותר יערג לאון אם יאתר: וישלח ה' אותי ואת ירויעל ונו. מאשר יאתר: את ירונעל ואת נדן ואת יפתח ואימי. ואם אני אובל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועברתם איתנו. (שה י׳ז יינו.) לפי נל התרגומים משפט האחרון חלק מתשזנת התנאי ויהיה אך למותר. ואני אומר שהוא משפט גפני עצמו והאיש הנינים אמר ננטחונו על חרגו ועל זרועי ידיו שגרור ונכון הדנר שתענדו אותנו ותרגומו: Komme ich aber ihm bei, und schlage ihn, sollt ihr unsere Unterthanen sein.!Und ihr w e r d e t uns auch dienen * 4