Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 63

63 וקול גני האספה׳ היא כגורוזת מהרה נטה ולא מצאוה׳ כנה ימינו גזענו, קמנוו 3לא עת הצלחה. אמנם מה תשתוממו? ומה תתפלאו? — אל תשיאו מגואא ואל תשימו אשמה על התורים ,עם מאלה אשר זנרנו. מה תלינו עליהס? אס נפשה לוטה יחתולת הנערות, מונים נסנורי הפתיות 3ל ידעו מה — לא עליהם תלונותינס ני התה 3אולתס יקטינו ויגדילו, 3חשינה יתהלנו נל ימיהם׳ לא נסתה נן> יגלם הציג על מקום המדע, והחנמה מאין המצא להם? — נסרו גא זעיר יאתפשה לנם וזינונס ונדולס, זה דרנס נסל למו עודנו 3א3י, עד לא הנצו המדרי שנותיו, ועצו ען המיים טרם אמזה נסנסיניו, יקטף, גער נ! שלש עשרה סנה, ערום נדעתו ניום הולדו׳ אתרי אשר 3ונו א3יו 33רנת פטורין — יעזג את א3יו ואת אמו, וילן לו שלוח רסן והמר תפשי אל המקום אסר י3מר להתח3ר עם 3חוריס ת3ור עצנים אשר המנאו 3ין החורים, ומנ׳יסזמנם 3ה3ל יאפס, ננה יגלה שנתיס או יותר, עיי יעיר מתרדמתו, אז יניר אשר הרע, יאחזוהו א3ל על הלינתו וזמרי הה3ל, ויתחיל לש3ור צמאונו ממעין התלמוד. ילך לזית המדרש אשר שם יתגודדו צמשפטם לשמוע יירי הר, לעשות חיל,קושיות יתירוציס דקיסושדופיס. שמה מזעימיס האחד לרעהו, מענים איש לרעהו «קול גדול נקול הסיר ,התרופפס «יום קדים, ואין נל תמונת תמנה זולתי קול. נזה ונזה יא3ד יקרת הזמן, והימים ימי ,גורי חמד יע3רו נמספרם, עד אשר ׳,ואו ימי העשרים׳ ילך וישוב ל3יתי ,נסכו הי03ה אין נל — 3לתי אם נויתו יגונה רומו המדומה. — ועוד מעט, והנה חשה לקראתו, צעדה עלי שור דעיוניו׳ נמשך זע,ותות אה,ה, נוקש 3סח החמדה, יאחז 3עק3 סח, ולא ידע ני ,נפשו הוא; יקח אסה רמים 3לי מים על צוארו, יוליד מים מ,לי מצוא טרן> להם, ני הלא יראתו קוזחת לחנחהו, מתעצל נקדם, טומן יד מחריצותו מ3לי עפות מאומה, ומנסה מערומי עצלותו,אדר ה,טחון יאותר שהוא 3וטח ,ה/¬¬¬ עד אשר ימלאו הגרנות ויק מחוסר נל, והיה ני ירע,, ו״יהו אין לחם ואין שתלה, ני ני הקמח נלתה וצפחת השמן חסר, ויצר לו מאד, יסיר המחלצות מעליו, יתחפש ,מל,ושי ארן אחרת י אשר לא ידע הוא ואזוהיו, (נייוע שר,ני עמנו מתחפשים ,תל,ושי אנשי פולין) מקלו ,ירו, וגולה על ראשו, הלוך ונסוע תעיר לעיר ודורש גר,ים ,לשונו חי,ק מלקוחו, יאריך ,פיו "יאור מקראי קדש אשר ,דה הל,ו, וישנה את טעמם נטעם ריר מלמות ל והיה ני יתנו עם האין את עיניהם ,איש ההוא, ישיתוהו לר, עליהם, אסר יצא ואשר י,וא לפניהם, היא רועה העיר ־־ נעיר• הדעת — נמוהם יהי' אדוניהם. וסלחת לעמו ני י, הוא. אלה הדרתינו, ואלה «גינני ועל אלה נאמר: «מנינינו ראה הי יה,ט פני משיחך. חמי יקירי! עד מה נשנגה "שתינו, ותנסנו נלימתינו, נה אמר ה'לא עתה יזוש יעק, ולא עתה פניו יתורו. התעוררו קומו השרים, שרי ישראל! לזה היום שקרינו מצאנו, עתה עת לעשות לה' להתאמן ולתלאות מאויי שופטי ומחוקק׳ ארן להעמיד ,ית המדים ,ei» Seminar) ׳לנו ולגנינו׳ עתה עת להתליף נח להנין מקום לה' משננות החנתה למי ישראל, לגול האי! תעל סי ה5ער, ׳להסיר ערפלי הנערות מילדי עמינו׳ ולא תי,ש שושנת ששון העמקים, והיא נפוראת עלתה נצה׳ עד אסר לא ירתק א,ל הזמן׳ אשר הפיל לנו א,לים ,נעימים׳ מהרו אוסו•' קראו מלאו! והאססו אנשים אנמיס יודעי מרע אל