Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 61

61 3גוי מז3מ עליו המות , נל צפור ננף, «המות שדי, וחיתו יער, גם גני איש, ילי מתלה ״גת" מנלי לרגון ממת משאו? לא פן אלה וזנמי לגג, השר «נר ה' המגמה׳ תססו תדרי נסם ורות׳ וגל מטמוניהס הוציאו אור, המה נעין יילף יגיעו את צנא מליפות סגינס, ותמונת המותה אשר על שני הטנע נשקפה, משית יגון גלגגס, אולם אז אלי משפיות לגס« יחישו מסלע לתו וירות להס — ענני היגון גליל יחלוסו ומשיאות האני«, אשר לנגד עינם, לא יעציגר עוד׳ ני קול גקרגס קורא. גי דרן גתי03 אל מות. "תמוג ארן וגל אשר עליה יקראו אז גרגש קודש: הן ה יצר רוח גקרגנו אשר ילחם עס העת ויעוז. עיזותי השנה נאשר שונות הנה, אשה מן אתותה גנה רגשית שונות ויקרות ננפשינו יעוררו, לנלהנה מסלות ללגנו, ואת מיתריו תנוענה. נשוג האניג משמים ארצה ופני אדמה יחדש נאות דשא ילגשו הכריס, והשרון פרחי חן, אשר גהודם יתענג גל עין, וגשחיהס גל נסם ישיגו׳ עצי שיי, גלגושסרחיס ינסו מערומיהם, ופרי תאר למנניר ל,ו ינשרו« אז תרחם נפשנו׳ אלן» תודות להאמן הגדול, אשר רקס היריעה הנחמדה הלזו הנסוגה על פני אדמה, וייפיה גנאון צגעים לחמדת גל עין. וגלנחנו נקיןלשיח נשדס, והנה עצי פרי מסוגלים סיי מגדים, העמקים עטפו גר, וננשן ונתרגית את נשים להזורע ישלמו. אז יחאו לגנו ללנה נעקנות הטנע הקדושה, ולהיטיג עם גל אשר גו רוח חיים; ונם עת הזאת׳ אשר תקרג הטנע למות רגשי קודש נלגנו תוליד "האח" יאמר נל נר לגג, מי ימן נתוה אל עמי אאסף, היא תרד דומה, אחרי העניקה רננות יצורים נרנה עד נלי די, ותקיתה רעננה, ני נחלוף הסתיו יחיון מתיה וחרנותיה יגנו. מי יתן גם אנכי היטג אטיג עם גל אשר סניני, ו3לנ גוטת אסגור עיני. ני רגע פה נארן תחתיה אישן המותה ומשנהו נשמי מעל — לחיי עד אקין• ~ אתם יקירי רוח וטהורי לגג, אשר תאוה נאוה נזאת גלגנס מנות, דעו ני לא רחוק הדרן תנם להשיגה, וגידנס נתן ה'הטוג את החיים ונס את המות. — שתרו תשפט ועשו צדקה, ותהי אחריתנס נמו הטגע הנעימה« נשכגגס עלי ערם המותה, התקוה הגעיתה הגהה מנס מזור ותמתיק לנס מר התות. — התדעו אהוגי אנה סעיפים האלה יוגילוני הטנתס לדגר ני הוא אל הדת אור החיים, לא אפונה אחי, ני נס! אתם תועידוני אם אחרון גי חזיוני החורף ניתר שאת ועוז, גמסורת הדת יניאונו. שפעת העלים הזרויס על פני האדמה׳ שוסנה הנונלת אשר רגל מזוריה, יייאו גזנרוניגו יום חושד וחיסל, גו נר חיינו נפשתה נהה ינגה ידען, ימגיתנו אל נית תועד נפל חי נונל, אולם טהורי ידים וגרוני ה׳ אשר ציק ואמונה, תאומים גתו ישנונו, המה לא יתארו את המות, כמלאך משחית אשר על נל יצור יארוג וגנלי תשתיתו ידנאו לפני עש! ני אס נמישיע ורג אסר יפתח לאסיר הקוה—הנפש — את חדרי נלאה, למען אל מולדתה תשוג, ותרות שונע שמחות געדן גן אלהיס, גחגרת אחיותיה נצח. "האתנס נמות" יאתרו נלגם אן לא נסוס נפרד נוינו ורוחנו יחד לעפר יסננין, התות, יסגור דלתי תגל אחרינו, אשר יושניה ילחמו לחם עצגים, ודמעות ינון לצמאוגס ישתיון, ויפתח תחתיה לנו אחרת נה רק השמתה שוררת ודמעות גיל עלי לחי נגרות, — אתה ה' אלהיס, שונן מריס, וגס עלי ארן תחתיה עינן צופיה, אן ההגיון ממן, יאמן את נפשי הנושליז ואה תקותי ינונן, עת