Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 60

60 דוד. מדוע לא אקרא היה.■ — אס אמנם ני נג קול (שמע נמרחני הגריאה, הוא יללא המדונאיס, הלא גס הוא רנא המאושרים. ומי יודע אס לא סאיהן יתד, אנאא האומללים ורנה המאושרים, טנעות שרשרא אחא הנמו, וננינון העולמים יאד חוגרות• — החורף♦ הטנע היפה אשר נימי האנינ ננלה טיגא הן לנו יראאה נתעטה ששון צנע רקמתים׳ ושושני הוד נצני ריא מעיטיא׳ האס הנדינה אשי נקין פאוא סאאה לרננוא צאצאיה אוצרוא נר ונל טו1 אדמה למען יאנלו לשנעה, ויצנרו לעתוא מנואנה די ממית נפש — הה׳ עאה אפרוק עדיה ונזמה מעליה, תפשיט וגדיה האמודוא. ונגדי אלמנותה תעט. — מי זה אשר נשם איש ינונה ונקרנו דופק לג רגש, לא מוצק כמי אנן׳ ויל ימלא נצפיתו תמורות נאלה עצנין אשר אמנם מהול ונעימים, ונל נפש השכלה, נשמאות האנינ נא תחליפנו. — או הגידו לי אתי, מה יראש ל3נס׳ עת תראו׳ איך רוא נהה, על פני שיי אמד נסוכה ׳ היה למדנר הכרמל והשרון לעדנה וציה 1 עצי עדן ערום יעמדו נלי לנופו ומני ראש אתיר אנחות הצפרים נשמעו, עלי משושי האדמה ני גלו. עת תחת רוא צא ונעים, נודד ננן> נלאט ונחת, למשינת נפש עיסה מחום היום ׳ רוח צפון יכה לחייכם , אשר נענרת זדון נין ארנות הטנע יפיח, נאנמין ינוף ראש אלוני היער׳ ואת שארית עדים יגוז יזור על פני האדמה נלי חמלה, הלא ידוה לננס, עלי עתותי אמד, ני נגוזו ומעיני ששון אשר דללו חינו. — נטנעות רתוק חונרות אחת אל אחא׳ כנה רחשי נועם האלה תמים עם רעיונים רמים, מוסדי אושר מין האדם. — החלמית לאדם דעת הטנע הקדושה, ונל חליפותיה לרוח ני״תנו דונרא ותאלפנו להועיל. היא תאן לשושנה חמדת השרון פה, ולאנצלת לשון, לעורר הגיונים שונים נלננו, נס עתה לא נאלמה, גס נסי החורף שתה מילין. מני מפל העסאיס והמית הסופה׳ קול קורא לנו נלי חשך: הנה רעי• גטה לו אוזן קשנת ונשיא לננו אל הגיון הנעלה, אשר מחזות החורף עליו יורו. נשוט עינינו נעת הזאת נממלנת הטנע, ינמרו נחומנו לראות ני הנליון רודה ננל צאצאיה, וכנלהות צלמות יעל השרעף נלננו׳ ני גס עלינו שנטו ישתרע, ונצין שיי האנוש יצין וחלף, ימי שנותינו נצל יענורון, וננלי ים ניום סופה, איש את אחיו ייחקון. כמקרה נל צאצאי האוי3 וקין! ננוא החורףז נן נל מחשנותנו ותאותגו, שתחותנו ותוניותנו, נאפס תקוה תנלינה. מי זה עתה הרואה, ני קן לנל אשר תחת השמים הושם, ונל יתאו לדני אשר אין חליפות לו? האמנם לנשתנו יש חשוניס ננל אום ואום אשר תשוקה נזאת < ללנם העקונ ננריה. אהה ׳ חליפות חדשות לנקיים. יקראו נאזנם לאמר "הנל נל אדם נרקני שרשו, ותולעה אחריתו" והמה לא יתנו אל לנס ולא ישנילו• לתורת רוחנו, רני מארנה נני נלי שם, אשר לא ילינו עלי מדת חייהם, ני מה הוא רק שאלתם ני ינלו טפחות ימיהם ננעימים, ני יאונן תדשן החלי, וממנעימיה נחלום חייהם עיי יעיף, עדי יפתח הקנר לועו, ושאולה ירדו, הי אלהים אינה יחללו הס, הנפש הננודה נקרגם שוננת, ונל יקר תפארתה ירמסו נרגל• לדעת ני חר3 התות על קדקדנו נטושה, ועוד מעט נננש אלוף לטנח נונל, ונל תאחזנו פלצות? אמנה אך לנ רשע ונשאת אשר נסע נל יתרון נו, יסוול זאת. אך איש נער לא ידע את יקרת הנפש! וזוהר חמודותיה׳ ישא את נלהות הרעיון הלזה "ואולם הטנע