Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 59

59 איה איסוה האמת ישכון? מדעתי ני גס אתה ונוגות נממי, לו עלל הזת; לו, נאשר עלל לי. דוד. נמתיר רנ נזה לא מתאו נפשי קנות נינה. יונתן. הן זה יגעים חלף שם ההצלחה על דל שסתין: מי זה תנס ייגידנו: אי זה הדין אליה מנחה "העמדה" שמעתי יניס אומרים "היא נן ההייס, התנמה מטרתמו והאושר תגמולה לנעליה." פקח עיניו אמי ויאה. לים אין מספר/ עלי ים הומה ושועי יהלנון׳ לנקש את אי האוסר. אולם סרנים המה האנשים אשר ימצאוהו? פה ארא אני שיט׳ טיף לגלגל המיס ציני החיים אשי יגע ישלינהו׳ מני החוף אל מון הים׳ ומשנהו ישינהו אחור, נה יחוג וינוע עלי שפתו נצח׳ לנקש טיף ומזון, מנלי לנוא ללננ ים לעולם.— הלא המה האנשים, אשי היום נזעת אף יגעו ׳ למען יעמולו נמו נן ניום מחר ומחימו׳ עדי ימותון. אחרים ינקשו וימצאו נשנולת התענוגות קני. חשונ עמה כל אלה, אז תני מספר נני חדם, אן שלישיה נשאית: מלאים עצנ ודאנון נפש, מהי מספר יפרושון נם. עלי ערנות המיס. האח! ננר חוה עינם את אי הזהג, מני כליות הים יעל, "ינשה" "ינשה" יקרא המלח נששון לנ, אולם, אוי0! קיש אחד נעתק ממקומו׳ והאניה מלה נעופית על שפת ים. עיף ויגע יגיע השוחה הצולח אל הינשס׳ אן נאין ייע ומודע יתעה הנס והנס׳ ניגון נפש׳ נאון ננייס הלזו׳ ונעין יטוג יניט אל אין מולדתו. והי זס יתהלל ׳ ני הוא מאושר וצולח י הנער ימאו להיות לאים׳ והאיש לנוא נימים׳ והנא נימים יאגח ני לא ישיג לימי סשתדות והנחיות עוד. זים ידיעתנו ישוג למקורו, לעת עונ יהיה אופל׳ נלסנות נוקד. וזלילה אחד שחי ונשף יחד ידונקו׳ חנם לג אשי נעים רוחו יחפון לנתון ולסיום את חומת המומס׳ יפיל אחורנית ויהיה לנער. — עתה׳ ידידי׳ ספוט נין סנקנוק׳ ונין היוצר וסצדיקהו אס תונל. דוד. אחשונ׳ ני הנקנוק יצריקהו נרינו עמו׳ יונתן, ענה דוד. מדעתי, אף אמנם למתח חפצנו לא ננוא׳ ננל ואת המסע לא לסוא היה. יונתן. מדוע? יען רנה ששון לננו לראות שדי עדן׳ יערי חמד חליפות מימין וסמאל מול עינינו יעופון? הלנענוי זאת הושלמו נחמת 0םער ננדוי הנה והנה? לנענוי זאת הסתר שעיותנו ליאות גלים הומיס ׳ יפתחו לועס לנלענו? דוד. איפוא? אפי אסגור עיני להתענג ניפעת השמם ׳ יען נערו היא נאה׳ ואורה יסתר? החם אחדול לקטוף חנצלת פורחת׳ יען ני מחי ננול הנול׳ ולא תוסיף עוד תת ריח ניחוח? ננלי אין חסן נו׳ אשליך הנוזלת׳ ותחתיה אחותה הצעירה אקטוף ׳ אשר נמעט עליה החלו פתח . יונתן. לשוא הננרת מילין׳ לחנם נחר גרונן. איה פרודה שמחה נזרעה׳ שמה ימנים אין מספר נעשנ יציצו׳ איה דמע גיל נפל׳ שמה דמעי יגון ואנל לרנותיס נזלו ׳ עת יצור אחד יפצת רנה. יצורים ינים משזר רוח יילילו ׳ נרגע ימלל לשונן תודות לה'׳ אשר שת חלקן נחיים׳ ני נעמו׳ נאקות אומלליס חין מספר׳ אליו יעלו לסתות דלתי קנר למו׳ ננל משלח עינינו׳ עקנות זכור תות נמצאו. — על נל אנקת שמש חרות ועט נרזל: אפס. —