Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 58

התענוגים, נשיתם על סיר נסי: ונום יין, ני עצמות אנרהם ימיר ה' יסירו׳ ונדם עננ את דמו יסתיון? ההי• מרגיזי ארן, ומרעישי ממלנות נימי קדר, אשר תרועת מלממה נקול ננור וניל לאזנם מתקה׳ וירעם נדודי אש, ומטרות מיגים שאפו ריח חיים׳ אולי יגשים רני לי׳ מדהרות סום אויג רטט יתזיקן׳ ומשעטות פרסותיו, ימירי עפר ונסים תתתנאנהי ין סירת יוסף אשר שם מתג ורסן ליצר לי נשי׳ ולא שמע לקול ניאסת, אולי יניאף נזה נפש, ישמור נפף, ליוא אל מנאפת אהוית ריע, ולתלל יציע עלה. הנלמו יני איש נאזרוע איוהינם תטאטאו תאי ארמנוסינס׳ ומרון עור יולדותינם מתסרו נסתות עלי אצילי ידינם, העל זאת יתענג ליד? דת. שא ידידי, הלן עשתכיתין אלה, ימלא שמוק פי, מי ליין יתקע, ני לא תפעל הגויה אחרי הפרדה הנפש מנה׳ את הפעולה הזאת, אשר גמירתה פעלה? היקפיי אזנין נעלי ננף נונני הטיע׳ מיין עפאים קול זמרה ישמיעו, אולי המה ארון דוד ׳ ואמוזת מרעיו אשד נמוהס היטייו נגן? מי יודע אם לא ונשר הזה, אשר יעוף ניעף, עלי מפלשי עי, ציי ממוקקנו ספון אשרינמוהו עלי נמתי עי דין? אם לא מלני נלהות׳ אשר רדו נאף גויס׳ ואת עולם עליצוארם הניידו. יצמדי יקר. נעול ימשונו׳ וירדו ים עמם נלי ממלה? מי ינזימי׳ ני לא אנשי תנניס, (:SBucl)rtej) אשר מלי עניים ינקו ילי רויה/ לנטילי נסף יתהפנו, לשלם ינשן ומרנית, להנושים ימו׳ את הנזילה אשר גזלו? אס לא נשי מן, אשר מתת שמים׳ יפי תארס׳ לרשת שמו׳ יה הנפשות תצודדנה, יננלות סוס וסרו׳ סמי ומאום נל עויר תהיינה, אם לא נפש שאול מלן ישראל ין שוננת׳ ני נמוך רוח רעה׳ ישמהו יקרנו, תמת אשר נשמת דוד תתייני, נמוני נמוהו, אהיה שמח׳ גס עם שמי קדרות ילנשו, ראה, אמי׳ מנוס אמד מצית אתה רעל ׳ ואנני נוסת! יונתן. שים מתג ישסתין ׳ ואל תשי דירי רות. — הנידה זאת לנסיננו הגאונים׳ אשר וגל גאוה׳ נעורף עמים ישימו׳ לנשי התן, אשר נערונות שושנים עלי לתי ׳ את תנמהנו ויינתנו נר הנוזנה, יחזו וינושו ׳ אין מענה האנר ׳ את גלגולה שלמה ׳ נזר המלניס ינסן ׳ ועל גנו יתרום האירם, אין תלן אשת תן רומה ׳ תעטיף שית נאוה ׳ עלי יפי מארה ׳ אם משה ענד ה' אשר נטה ידו על הים׳ וימצו מימיו! ירפא חומה מפורצת ויתזק ידקיה, לעצור יעד זעף היותי דוד. איל אנה יויילוני שעיסי אלה? ושמע מקרה הניו׳ את גורל הנפש יגדן, יונתן. לא ידעת? התרש ועתה דע לן, דוד• מה זה אשתע׳ הה׳ אין ינון אדם שולל יו לינה ו! יונתן. החריש עד אם נלו דירי׳ האמת לא תנור מפני אור היום. ייק השקר תחנוש נטמון פניה. דוד. נן דירת, אן לא תדע ני האמת רק לנני הצלמה תהיה למנה ומני עין יוניה׳ גם צלה יסתר! יונתן. הה׳ זאת תממן לני נתרנות שנונים ן המנמה איסיא נעלת פיפיות היא׳ וילי ילי תדיר. יאזני קשה יייז׳ גם על חסד אל תוציא דנה׳ וליני הצלתה אף את הרעות תמתיק, נפש רעיה׳ את החלד לתופת מקלל׳ ואוהי תמסך, עלי מזיק יין, איתו לעדן גן אלהיס יהלל. אם נסי תנונת רוחנו, טוי או רוע מציינו ׳ התנמה החליף את תמונתה ׳ הנד נא אתה חנם יעיגין,