Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 57

לנקש מחית נשה, ני אהיה הלילה לאיש חנונות, וני תעשינה ידי חושיה נרגע׳ מנות הנותרים לי ננשף נערנ יום, טרם תסגור התנומה הנעימה, את סמורות עיני ואישן, נהל זאת לא ינולתי לעצור נרוחי, הננסף להיות נם הוא נמרימי קרן ספת הי, אסר לעפר הוסחה — מנלי לשלוח לן מנחת ננורים ההונאת לך היום . הלא הוא «הרותם* «והחורף* האמנם המה זמורות זר מטעי חמד אשר מגי אדמת ננר לקחתים, ונגן ה' שתלהים. «הרומס* העתקה הוא, ממאמר הנודע "Der Spaziergang unter den Linden״ מאדון המלין סיללער «והחורף* לקוח מהחורף להאדון החנם היידענייין *) אולם לא שמרתי ארחות המליצים, אשר היו לי לעיני ם, מנלי נטות ימין או שמאל, ני אם פעמים רנות שטיחי מעליהם ללנת אל אשר רוח נמתי׳ או רוח שפה ענייה אשר מלמה עלי לשוני נאני, ולכן שמטתי רגדונים לא מעטי אחרי נאנחים׳ ני יחדל ממקם׳ אם ללשוננו יעמקו׳ ותחתיהם מלני ה יצאתי מילין ודעייניס חדשים מגי "עייני דלה דליתים׳ אם צלוח צלחתי נמלאנתי זאת׳ לא לי לנקר ׳ הן נעיני הא3 צאצאי מעיו ׳ אן ימצאו ׳ אף אם משאת מאדם מראיהם י ולא מואר והדר למו׳ לנן אלין אדוני אקרא׳ הואל נא וקח׳ ננורי אלת וטעמם׳ אם טונים המה שימה מקום למו נסל הננורים׳ ואם אין נדוה זרח הלאה. יהי ננהר שלומן אדוני ׳ וצדקתך נגלי י״ם. הרותם. יונתן ודוד היי רעים נאמנים׳ תואמים 3ל3 ורוח, הרחק מני משואות קריה׳ שמה אליל הזהי מרומים ישנון׳ ונל נדנים לו ינרעון• נחרו לשנתם נית נודד, ננוי יין עצי רענן, הסוננים עליו ננדיהם׳ מקרני סחס. פה נזרועות הנדידה. רעית האנמה, נלי שטן ופגע רגע נתנו את לנס. לחקור נמצסוני הלינות עולם, ולפתור חידות חייהם, נסי מסת נינת אנוס ילוד אשה. דוד צולח וטו3 לנ׳ שש נאיים אשר היו לרעהו, שנע ינון ומר נפש׳ למשא׳ שחר ונשף ישנו תחת צל רותם אחו ושתה נדירו איש אל רעהו. ויהי היום נשנתם נפעם נפעם תחת צאלים צללו, להמלט ׳מני חוס היום, ותקשינ אזני את הדנרים האלה. דוו. שור, אחי׳ השתים נססיר טהרו, וניפיו השמש הולך זורח, נל יצור ירון׳ נל לו עלז ושמח׳ ומדוע אהה קודר תלןk יונתן• הרף מני. אל תקרע סגור שפחותי, נ• אס אדניה, רגע ששונן י הפן לאנל. — דוו. היאומן ני יסופר, ,לתת דופי ננוס עדנים ומלא דשן? יונתן. אף אם שממית נו מוצאת •י נינה רעי,לעיניך מתראה הטנע, נעלמה יפת תואר ומלאת חן, ניוס חתונתה« האח! מה נחמד השחר הנשקף «לחייה , ומה נהרו עיניה• נקסס יסיה, נל לי רגש לוקחת, ונל נפש יקרה תצוד. לא נן אגני׳ עיני תחזה נה אשה שנעת ימים וחסרת טעם׳ אסר נהתה עינה ופניה נהסנו לירקון. קנט אין תעד גאון וגונה ניסי רקמתיה׳ אולם הנה עטתה ננר, עת התהלך אנינו הראשון נארצות החיים ׳ ונזר שושנים אשר היום על ראשה יצין, ראתה אם נל חי נימי נע-ריה׳ זה שנים אין מספר תחיה ננותר עלי שלחן המוחה ׳ תנחיל נדם עולליה, עיניה הרנוה ותחליק קמטי סניה׳ לחדש נעוריה. — התדע אחי׳ את תי ומי תארח היום אולי למנרה? היעלה הרעיון על לנן׳ ני חוג ארן הזאת׳ קנר אנותין הוא יני נאנק דק׳ אשד יעלה הרוח השמימה׳ שארית גום תשוער. היחשנו נני *) Siehe Sammlung deutscher Beispiele Tom II. Pag.!39.