Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 56

נאליציען׳ החכמה תסרא נקר! ישראל נחוצלת, והאולתי ותומכי זרועותיה מזיו לווסת. — אולם כאשר תרוה המחזה הנעימה הזאת את נסשנו סונע רסן, כ! ידוה לבנו לראות, כי כרס ה' עוד לא יזמר וצא יעדר, ושפת ציון אשר כל אוצרותנו׳ וכל חמודות קדמונותמו. טמונות ומצפוניה׳ נשסל תשו, ואין דורש לה, בני הנעורי', עת משנת הילדותיקיצון, ורבם קודם יעוירס מועד, לדרוס ולמקור ומרעיש, יפנו אל לשונות התערויות, המתהלכות עוד וארצות החיים, ני הנה יישירו לתו משלות אל כל מסחר ומערוה, ולכל חכתה יאירו נתין, ולא ישעי לשפה נושנת, אשר תרוית חמודיה, צללו ויס הנשיה ושארית הנמצאה ׳ ערפל חתולתה ואין גונה לס. — אהה׳ לושתנו ננינו, איך שפה עיריה, וקרו עמה תהיה לווז, עת העמים יננדוה׳ ומטרה לחקרי לוס ישימוה. — ואנחות לוי, על ני אין איש תתעודד׳ להחזיק ומעוזה, ני מטה: והנה מנילה עפה מול עיני, וושורס טווס ופיה מוצאת׳ ני קול יללת ות ציון עלה!אזנן, וחיר «אסויס, ואנחותיה שמעת, לכן היה עם לבוך, תנחם משין נפשה׳ לחדש את מרוצת ונורי העתים כמקדס, ותטיף למרי נועם, לכל איש אשר רוח חנתה וו, להיות ועוזרך ולסוויל מראשית כל פרי מחשווהיו, שי לך לאספם אל טנא הננוריס. מס אומר לך אדוני׳ הן הרוית חסדיך, עס שפתנו סנעזוה, וספריך היקרים, ציוני דעת, אשר ינידו את אשר עשה מנחם תקפו ומורתו לדור אחרון, על עפר יקום, אול הגדלת עוד חסדך האחרון מן הראשונים, ני מי יפונה ור1 סטוו, אשר וכורים אצה יצמיחו וישראל, אמנה המס יסיחו רוח חריצות ולוות משכילי עמינו, לפעול גדולות׳ ולעשות תושיס, והראות צמו, חלקה טווה וסוריה׳ לזרוע וה זרע מוונתם, ולקצור נווד ותסלה למנויר. כל תופש ננור, ומיטו נגן וישרון, ישמיע רננות לשמחת כל אוהני מליצה ושיר וכל חופש אוצרות המדעים, ימשוך ועט סופר, אשר עד כה שות וינפש׳ להורות לאחיו דעת, ולחלק ויעקו, את אשר אצר רוח!מתו וזיעת אף ויגיעת _נסש, ונמו כן יויאו ומסורת הורית, אלה המשכילים ועמינו, אשר שטו ולקטו עד כה ושדה נכר, ואת שפת אוותם וזו, יראו עתה ויוושו, ני שפתינו העדינה: אף אס זקנה, וכל זאת אור סניה לא נפל, וככל צרותיה הפורחות, לא יוצר נס ממנה, לצודד כל ל! רגש וזמרת גוליה. — ולזאת אדוני, כנפש רעוה תתאו אוכל׳ ננס 1נורה אותה נפשי, הוחלתי לראות ננורי העתים יוצאים לאור, וורוך 0' ני תקותי לא ננז!0, חווית הראשונה תשר סלחת החוצה, נס אלי סיס, ומי יחוק וחרט אנוש עצי ספר׳ את שמחת נילי, עת קראתי וה, האח• פה ראיתי להקת חכמי לו, ואדוני גראסס׳ פורסים אור , עלי נתוי קדשני, ותעלוייותיהס יחשוסו, שמס חול משוררים, ונם אדוני ותוכם, יפריטו עלי נניר קדשינו, וועוז זמרתם יעננו כל איזן: קח נא מסי תודה. איש חמודות, על המנחה היקרה 01 נויתנו, ויואל נא אלוה לחזק ידך׳ לול תרף ומלאכת הקודש: ותמהר ותחיש, לשלח את סחוורת השניה, ומחנה העוריס, לחדות כל אוהוי השפה, ומתענני!נגינותיה — האמיס ידעתי אדוני, ני לא אותי קראת להיות לך לעזר, לא לצעיר ימים, וקנר כנף כמוני, אשר כמעט נפקחו עיניו לראות יתרין החכמה מן הסכלות, נמעט החל הצג כף רנל עלי מפתן היכל המדעים. והנה קול ניגש ואזניו׳ היא האשה, אשר תר־גים וקילה, לתת טרן) לה, הטסת מילין, ני איך אשים ונפשי שקר לקות אתרי שועהי נדודיה כל היוס ושוקיה וורחווות