Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 55

Beiträge von I. Meller in Stanislaw. סטי״יא נ׳״ה כסליו ת״ד״ב״גדולתך לפ*ק. לכבוד הרב התורני, החכם׳ המליץ הנעים, כליל החמודות, דגול באלפי ישראל, מהו׳ מענדל שטערן. כוכבו יגה נצח, ככוכבי השמים! גיל יגיל, כל מודע לבינה׳ ואוהב ישורון, עת ישים עין בוח(, על מצב עם ישראל בתבונה ודעתי בימינו אלה, ובאמת בין ימודד, את יתרון הדור הזה, מן דורות זרמתם סבולת העת. מהולל שם אנה׳ יעקב, לא נהיה עוד תרשה לשכמו וקלסה לסביבותינו, לא יאמר עוד בגויס: ישראל עם נבל ולא מכס, הוזה בתיק השמיות תני דור דוד. ולא יקין עד בלתי שמיס. — שמש התנתה אשר מאשכי האומים הגיה, האיר כמו כן את הליל הנטוי על ראשנו, מני שנים אין אקר, וכמוהם גזע גס נתנו נאמנה, כי לא נזרוק עלינו מיס «והורים בבוקר בבוקר, ונזיל זהב לאיש הולן רות וישא כזבים, הישר בעיני הי נעש, תעודתנו עלי ארן הלזו. ני אם נדרן תבונות תמצא, ובמסילות דעת• — שוטו בכל ארצות תבל, וראו אם לא כאזרת, כן גם הגר ישראל׳ בכל נדי סאנמה יעש איל, ואת ארשת עמים מעליו יגול, ואם אמנם שה בארן שולניא עוד לא כלה ענן הסכלות, ואלן», עוד ינהו כל בית ישראל, אתרי המסידה הדמיה, היוצקת רוא עועים עלי נער וזקן׳ וכסניה ינידו במאיר אותיות לאמוד׳ יקימו מעשר דל, ולעצורת ראם שרי ישוו, בכל זאת ימצא נס בארן מאשליה הזאת, אנסי שם נושאי דגל האנמה, אשר לא ישתעו לדברי תועי רות׳ הנמרים בה, ולא יטו אוזן לקול המתקדשים והמטהרים את מלאת גוום, אן לא תלאת גששס המוראה והנגאלה, נרי לב אשר לא יששוק למר. גי השכילו בכל מדע, ודעת תדרי לבם נמלאו, ני אס בכל עוז יעמולו, לשקות נס עיני אתיהם העודים, ולהעלותם עלי מרומי העת׳ וכאשר ראה דאינו למדי, בעיר לבור העליזה. הן זה ארבע או תמס שנים, כשאר אאיהס יערי מצער, גס בני ישראל אשר בקרבה, בתבונה ודעת, עלי תאתית השלבים ילבו׳ ותאת סבל דעות קדומות, ואמונה כוזבת, שתתו, ומי העלה עליהם השאר, וילד הליל? מי אמר לאסירי אולת צאו וליושבי אשן הגלו* מי שתא אזני התרשים לשמוע את קול הזמן קירא בלי תשן, לבנות ממנן לאביר יעקב «תבנית אסר יעשה העם בקרבו ישבו ולשום איש אנס ונבון בראשם, להיות להם למגיד מישרים, ומורה דין? אם לא אלוסיהס וראשיהם, אנשי מוסת ׳ אשר יהיו למאורות לבני ישראל, עד בלי ירא, ואן» אמנם עוד לא נקתה העיר מאנסי זדון ומורד׳ אור, אשר מיראתם ני יועם הודם והדרם, או ני יבוש מקורם׳ ואוסר ונסן יהיה מנת כוסס וגורלם ׳ יצאו אלוצים לקראה הנדיבים האלה, ועל יוסר סעולותיהם יוציאו דבר ׳ הלא תהלה לאל עינינו הרואות, יי יגעו לריק ולבהלה׳ יזרעו און ורשע, ובושת ומתלת לב תאה שערים יקצורון ני הזמן יריב עמם וזרועו התזקה נס לואמת. — ומי יפון ני לא בימים יוצרו יבקע מני קריה נבארה הזאת, אור יקרות על נל ערי