Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 54

גוננו. הנה נודע מחנמת הנפש ני הדזר העיקרי והראשי יפעל באממת מלים מעטי הנמות ור,י האינות ,תתלה. והד,ר הנופל׳ והאחריתי ,אמרים נ,ירים ,םון>• ואגרר נמתי, אם איש אתד נטה ללון ,אתת הנשרים וציור פנינים א,ניס יקרות הון עתק טמון ,גנדיו, ומפחדו משודד׳ לילה אל יסירם יגע מעליו והוא שונז גשלמתו, ונמו השתר עלה יתניר ייקום ממטתו, ירגיש "נדיו מהרה ני רקים המה מרנישו והונו. אזי מרטט ופלצות אשר שתאם יאחזוהו, ומתניו תלחלה מלאו׳ יצעק מרה ור־ל נהי ירים: "אהה •י אן צרור פניני? אוי ואגוי מי נצלני מנל הוני?" אגל לא יצעק מתחלה עשרת אלפים משקלי זה, מחידס היה, או מגד התחתון מצד שמאל היו צרורים ונהנה דגרים טפליים, ני דרישות וחקירות כאלו ,אחרונה ישעו; אנן אם נל התרגזותו ושאננו הוא שקר מוחלט י ורק שוא ומרמה מסגות מתהפכות זאאגלות אנשי און ,עונריו, יצעק מתחלה הטפל, והפל מ,לי מלח אמת יענה ויאמר: ״הה ני ונהי! מי ננג תתני צרור הפנינים אשר היה טמון תחת מראשותי ומחירו הי׳ עשרה ננרי נסן>?" — חמנס נן חרן המלן החנם משפט השתי נשים, ונן נזר אמרים נכוחים וישרים למונחי דעה, ,שקלו על פלס ומאזני משפט חכמתו ד,רי טענותיהם, "ויאמר המלך זאת אמרת ,ני החי ומן המת)/ היא תזעק ,ח,ליי, ,מר תילל עניה נחדלת תפרי ,טנה הד,י העייןרי לח,ראשונה והטפל ,אחרונה, "וזאת אומרת לא ני מך המת ומי החי היא שתה הטפל לתחלת דגרי' והעיקר קנצין למליה, ע״נ ראה המלך ,צדק ובמשפט אמת ,עין חכמתו הנשמה וידע איך יפיל הד,ר׳ איזה מהן היא אם הילד האמתית, אך להראות גס ליתרי האנשים ,ני אדם נם מי איש ני יצדק ,דבריו ויזכה ,משפטו אמר קחו לי תר,. ואם נס שניהן תאמרנה גס לי ונו' גזרו, בנ׳ז ידע הוא ,פני עצמו איך יגזור אומר ויקם לוי אך האמת יענה דרנו, הוא ,חכמת אלהיס אשר ,קרגו יען, ונודע מהודה תבונתו ובישראל גדול הדר נגוד שם תהלתו. מכתם עלי נבער מדעת ומזמר,. רבים אומרים עליך מוז וכלמה, ני לא תצלח ולא תשוה למאומה; לו ,ימי ,ן הדד, ,צורו עלי שמרון. שנותיך ,חדת, ני עתה נם את ראשך לגו ,שמונים נסף מנדת. ־־ עלי תהפכות התבל. לאשת עוגדיהו נדמית התגל מאתי, המלא תסיעי ולכלים דקים אל תמעיטי! איסול פירטה קלד«.