Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 51

51 לא תעלה (רד׳ק) ולד׳ה רנס״׳וו נגיאור ויקרא יקראו פל «י אדם או שאר נע׳ח הוומיס זה לזה יתד נמהותס ואיכותם הטועים או המוסרית נסם משפחה מפום "שפת'המורים על הונקות, כי הדומים יתדנקו זה לזה כמאמר גן סירא: נל עוף למינו ישכון וגן אדם לדומה לו: (ט0 רועים כלבי שירעו אותם כרצוני על נאות דשא המורה והיראה ועל מעגלי דעה והשכל מתום. דעה והשכל חסר ני״ת נדעה והשכל׳ או שהוא ת׳הס ורעו אתכם רעיית דעה והשכל. (טז) ופריתם שרש פרה יורה על עשיית פדי, והוא כינוי להולדת גנים, ונהוראה זאת תקדים תמיד לנוא לפני הרגיי' כמו פרו ורגו (נראשית) כסנה המוקדמת לסנה, כי ע״י הולדת נניס וגנות ירנו גארן, אפם לפעמים יורה גס על הצמיתה, כתו גן פורת יוסף (נראשית) שרש סרה ראש ולענה י דנריס) תפתח ארן ויסרו ישע וצדקה (ישעיה), יע״ד ההשאלה יאתר על ההצלחה כשרש 'פרת', כי הצמיחה והפריחה הצלמת יעושר נפש הצומת, וכן הוראתו פהי. ע'נ אמר תחלה: תרנו ואת׳כ ופריתם, י׳ל גי תהיו דנים ומצליחים גא דן. לא יאמרו עור ארון כי כל כניסתכם תהיה קדושה ואשכון נה כאילו היא ארון (רש״י) ר״ל לא מצומצם שכינת כנוד אל רק על הארון 5ין שני הכרונים כלפנים, כי כל העדה כלם קדושים וגתוכם הי. ילא יעשה עור רש׳י ורד׳ק עמלו נסתרו שלא יעשה עוד לתכלית הוציאו למלחמה כמו שהיה נימי עלי, וכן ת׳י: ולא יגיתון ני' עוד קרג. חיים יוסף במו״ח שבתי פאללאק ז״ל מטרעביטש. Erläuterungen von L. Horwitz Rabbiner in Wien. אונקלס מתרגם ע״ס פוקד עון אנות על גנים (שמות כ׳ ה') נז״הל מסער חוגי אנהן על ננין מרדי ן על דד תליתי ועל דר רניעי לשנאי גד משלמין נניח למחטי נתר אנהתהון, ינים ראו וכן תמהו על דנרי הת׳א אלו נת׳ש נד משלמין יניא ונו' דאם כוונתו לפרש דקרא תיירי נשאוחזין הגנים מעשי אנותיהס ייויהס נמ׳ש תז״ל(גרנות;׳ י״א וסנהדרין נ"; ע׳ג) עדין אינו מיושג הלשון כד משלמין נניא, ונלעי׳ד כוונה אחרת נדנריו, ומקודם נראה להנין דנרי המדרש ש׳ט ע׳ס כרחוק מזרח ממערג הרחיק ממנו את פשעינו וז״ל א״ר ירמיה לא לימא אינש רחמנא ירחיק יתנא מן חטאה אלא ירחיק חטאה מינן שנאמר הרחיק ממנו את פשעינו׳ ונראה לי ענינו עס״מ דהקשה לשאול געל העיקרים נענין התשונה דהשנל מחייג שלא תקונל וני ההורג נפש או מחלל שנה עם התפוגה משוג הנסח או יום השגת המחולל נשמר' הא למה זה דומה לסותר הגית נסועל וחוזר ונונה אומה גפיו שלא יגנה והישוג הננוז גהיתר שאלה הזאת הוא,דודא׳ אם נאמר כי האדם כשאט נפשו ונזמן לנו עני על מצות ה׳ אשר לא תעשינה׳ אז הדעת נותן שלא תקוגל תשונתו, אן אנו אומרים אין אדם חוטא אא׳ב נכנס גו רוח שטות וגעת וגעונה ההיא אשר ישת זז של יצוו הרע טחון לרגליו איננו שליט נרומו לכלוא את רוח יצרו ולנגוש יולמום מאותו והוא דומה נעת ינשל נעמו לגנר מתרונן מיין אשר אין אשם גגפשו כל כן אם נשנרומו יחטא נגד דת המוסרי ונכד חגרת גני האדם, ולכן לאשר הודע אליו חטאתו ומתנחם על רעתו ומתחרט ננל לגגו וננל נפשו על מעלו אשר מעל נה' ונמצותיו, אז גילה על עונו אשר לא נשאנו נפשו עשהו נ״א הצד אונס ושננה׳ וזהו ענין התשוגה כאלו מודה ומעיד «נפשו שמעשיו הראשונים * 3