Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 48

48 המונעים האלה: ותצלת עליו רות ה’ (שושטים) וצלמה עלין לווו ה' (שמואל׳ וכעין זה נאר נענ׳יהש. וההסעיל יוצא לשני, ואז מצלית את דרנו, ושה אסר השעול ורכן לשי׳ הא! אשר נזכר ולשי' הן׳ הנונה לא אם« להם הצלתה ינוא השעול על נכון. להם 5ענורם, כמו אמרי לי אחי הוא (נראשים) ואששר שהבונה ני י)ת לי) תהי' להם להצלתה ני נענוון יעניש הי גם אומם, ונשלתם שניכם יתד נס את נס מנעתיך ר״ל האותות אשר שמת זם מנעתן. 2 (א) לאמור לדעת רד״ק מוסג למעלה ני מאם ה׳נן נענור מנעתיך ואומר לן: הן ישלת ונו׳ ורש׳י שי׳ יש צי לומר שאין את עוד ראוי' לי, ני כן דרן משלת איש אשתו והלנה לה. ולדעתי מוסר למעה: ועעמו השון, נמו: נאם ה' לאמור: הן ישלח ונו׳. הישוב אליה הלא מלנד היותו ננד הדת האלקים, לא יוכל נעלה הראשון לשוג לקתתה (דנריס נ״ד) הוא גם נגד תוק המוסר והצניעות. הלא הנוף תחניף שרש תנן> יורה נערני׳ אחות לשון ענר, על המעיעה ורעדה (wanken) * ויען ני שמירת נדר המותר והצניעות תוהות האדן« ונשרוע העם את המוסר מוע תתמועע הארן, וחנרת האנושית רוע מתרועע אם עמודי המורה והמוות ׳רוששו, ע״נ יאמר הנניא (ישעי') והארן תנשה תמת ׳ושניה, גי ענרו תורות ונו׳ ושה אתר הלא תנוף תחנף הארן, ונן והיה מקול זנותה ותתנן! את הארן, ונהשעיל: וצא תתגשו את האון נדמים, לא תסננו נששנכם דם נקי ני תתוע הארן, וממנו הושאל לדעתי שם תלק על הדינר חלקלקות וממראה נאוהנ; יען ני אהנתו תממועע ולא יונל איש לנעות עליו• זנית רעים תסר תלת עם או אתרי הנא תמיד אתר שרש זנה. ושוב מקור או צווי נמקים עתיר: ו משוני אלי. (ב) שפיים מקומות ננוהים (רד׳ק •) א'פה איה. לא שגלת והקרי "שבבת,' ושניהם נינו׳ לענודת אלילים ועזינת הענווה האמיתית לדי. ישבת להם. מיתלת להם, לקת הדמיון מזינה ׳ושנת על אס הדרן מקים יענרו נני אדם למען יראוה החנאשיס ויתשצו נה. כערבי רועה צאן ויושג אהלים נמדנר, ורר״ק נתנ, ני כן דין הערלייס הולכים נמדנר, ׳ושנים להם על הדרנים מיחלים לשיירות העונדות למכור להם ולקנות מהם, ותחניפי ארץ ננר שירשתי לתעלה שהיא לשין מעיעה ורעדה• וי״ת: ותיינת ארעא. לשי הנונה• (ג) וימנעו רביבים לדעת רד׳ק הוא המעי הנקרא נ'נ: יורה, והוא היורד נמרתשון לרות את האדן. וע'נ נקרא תרחשון ירת נול מענין «זול (Regenmonath) ולדעתי נקרא רנינים נענור רנות ן לרדת אז על הארן נמעע נל ימי האודם תשיש 'יננ,״ וע'נ נ״נ נל״ר, ומלקוש הוא היורד נניסן נעת אשר תוואת האין היוצאת שנה שנה1 נגר עומדת נקמה ונקשיה׳ ותכליתו ותועלתו הוא למלאות הגרעינים קמת, וענין השסיק לדעת רד״ק ני נמנעו הגשמים משני מעשיהם הרעים נש״א ,תורה: וסרתם ועניתם׳ ועצר את הסמים ולא יהיה מטר, ועש נ׳ז לא נכלמת ממעשיך הרעים, וזה שאמר: ומצח אשת זונה הנה ידוע שטו ע האדם לענוד לשעמיס מן הקצה אל הקצה, והנה ה׳ נתן הנושה מל שני האשה נמדרנה יותר מתה שהוטנעה זלג האיש. והתכלית הנרצה ממנו גזה הי', לשמרה מחטוא אשורה מני אורת המוסר והצניעות! «ר« חנף. dtn פפר ה«ו*ים Siehe in Iah ns