Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 46

עם רועי יצחק (נראשית) וירנ 3ל3ן (שם) רמו נאמנם דינו (הושע) אסם אם הוראתו על המרינה נין האדם מין עצם נשנו ממנו הנלתי דומה לו נערנו יקשר עם מלת אליו אתריו נמו סה, אי עם למ״ד אתריו נמו: ורי5 לה׳ עם עמו. (מינה ו׳.) וע׳ד ההיתול אמר יואש אני גדעון: אס אלהים הוא ירע לו, אסם אח'נ קרא לו ע׳ד האמת ירנעל לאמור ירנ נו הנעל. אפם על הנליעל המשוה ננייו יערכו השסל לננוד האל ית', יאמר היניא הוי רנ תת יוצרו! ואיי* אמר: הרונ עם שדי יסור ¥ ומה שנאמר: ואת ירינין אנכי ארי3 הנונה אי! רינן. והיו״ד נוססת. ונן רינה ה' את יריני. פשעתם שרש סשע יאמר על המסר הנרית הננרה עמו, ומונע מעשות תינתו המועלת עליו, נמו: ויסשע מואג נישראל (מלנים נ,) אשר נאו תחלה נגרית שלום עמו, ע'נ יקרא האיש המסר נרית ה' לתעוא נגדו סושע נמו: וסושע מנען קורא לן (ישעיה) ני תלדה ומנען החוג ננר על האדם« ואף ני על הישראלי לשמור מצות אלהיו. (ל) לשוא על חנם, ר״ל נלי השגת התנלית הנרצה ממנו נהעישו את נני אדם . הביתי את בניכם הצעירים לימים אשר גענעם להיות יותר נוחים לקנל מוסר ותוכחה, העושים רושם והתסעליות יותר נלנס הרן! נם הרגש הצער והנאג יסעל יותר נס נימי נעוריהם נעיד לא יתקשה ענעם ע״י מקרי וסנעי הזמן אשר יענדו על האדם נימי חלדו, וננ׳ז לא הועלתי, ני חוסר צא לקחו. נביאיכם הנכון נדעת רש׳י נניאי אמת אשר שולחו לנם להורותנם הדרן העונה והישרה נזנריה, אורי׳ וישעיה הרגתם נחרננם באריה משחית או שהוא מוסנ על המיג, או שהוא מו0נ על הנניאיס ני הרגתם אותם,נחרנ נאשר 'הרג איש אריה משחית עדרי נחרנו ונקשתי ונל נלי מסצו. (לא) הדיר נה׳א הקריאה׳ נמו: הקהל* חקה אחת לכם. ראו רבר הנינו מה שהוא אומר לנס, נ* יש ואייה 3לנ, נמו ולני ראה הרנה חכמה• המדבר זה הוא דנר ה', ר״ל ההייתי להם נמונר, או ארן מאסילה. ארן אשר תחסר נה נל, הלא נהסן נל מחסירם עלי היו נל עוד הלנו אחרי ׳ ומדוע מזנוני. רדנ1,ננדלנו תמך נחו הדודה סת מתגור, ותנחם סירשו לשון ירידה (רש״י) מאפליה להגדיל האיסל סמן אותו על ה׳. ונן שלהנת יה ודומיהם. (רד״ק.) והנה כל התנאריס הסכיתו נזה לדעתו. ני נרצית הענרי לתאר דנר מה נהסלגה, יחנרהו אל ה', נמו חידת אלקים, הודי אל. עיד גדולה לאלהים. והעעם נזה לדעתי לשתי מנות, הא'להיות ה' השלם ננל מיני השלמות י ע״נ נרצות הענרי לאמיר ני דנר מה יש לו שלימית זאינות מה ׳ יחנרהו אל העצם הנשגג, עצם השלימות והגדולה ננ׳ת. והגי הוא ני אף שגדולות ומידות הנורא וינלתו הנשמת תראה ננל היצורים, וננל מקריהם ואינותיהס הענעייס, מנדולס ועד קענס, ני אין ניצירת וקיום הסיל הגדול סליאה יומר נשמה, מיצירת וקיום הגמלה ושאר זוחלי עסר נתגלית הקעון, וידידת העל והתער להצמיח מוצא ישא* אינם נס יותר קען תקיל הרעם אשר נגלגל והרעש אשר נרונז יגמא ארן, כמ׳יש חנם אחד: הגדולה שנסליאית הנורא היא* שהסליאות נעצמן תחשנגה לנו על ידי הרגלנו נהם כדנריס ענעייס הקלים להיות. — ונן הולד התסעליות מה ננסש האדם אף ני קענה היא מאוד נאינותה, יורה ׳גל-ננורת הנורא וחנתתו הנפלאה, לחנר הנוף והנסש, הגשמי והרוחני יחדו, ננ׳ז ינין זאת רק החנם החיקר, אסם איש המוני יחשינ יק הדנר הגדול למראה עיניו, עיני נשר, והנראה רק לעתים ידועים, לאות ולסלא, המורה ני יש אלהיס ממציא