Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 45

__ 45 נל המסרשיס ל,אלה« דש׳י שירש תלש יש ,שנה שהיא ישגה כל החדש וי#ז«לפית, ירי׳ק סי' ,תלש שתשלם הריונה והיא נ,ידה אל יופלי להשיגוה, וי׳ת ,למנה ישנתונה . והנמשל היא אף שגנל השנה נלאו כל מגקשיה להשינוה, "וא עמה תלכד על נקלה, כן גם ישראל אם תמיד הולכים ,שרירות ל,ם מ,לי ממג ורסן המוסר ולא שמעו ,קול הנגיאיס המוניאים אותם ע״סי ה', עול יליא עת להם להלכד 1סמ ורשת עונס, אל יודו על פשעם ,עת יאנל מלש את תלקיהס. וכן פי ר׳ש סרחון גממ,רמו "לתן קן" ואפשר כי געגור היות התלם למן התתדשות הלגנה, קן וסוף ימי החדש העגור, ני מאל והלאה נמנו ימי החדש ה,א עפ״י הראיה כנודע, ע'כ הונח לדעתי שם "חודש" להורות על הקן פה, מנתו, ז׳ עתה יאכלם חודם את חלקיהם.״ (הושע 0'•) ואפשר ג'נ לתרגם ,חדשה (".Wenn sie sich vereinigt») ר׳ל ,עת שתלד ולדה, ני אל תג,ר חולשתה ולא תונל ינוד לנום ,חפלה. (כה) מנעי רגלך ר׳ל נן היו הנגיחיס תמיד תלהירים אותןל,לתי לכת כפרא,מד,ר ל,קש עלר ממלכי האומות׳ ולס,יל הלינת ימף וצמאון ,לרך, ני כן יקרה לעוניי דרך רחוקה. ני י,לו מנעליהם מרגליהם, ולשונם ,צמא נשתה, וגנצלאת הקשית ערסך ל,לתישמוע אליהם, ותאמרי: לא• ני אה 5תי לריס יחחריהס אלך, לדגקה ,ס׳ ני נן יורה מהיד שרם הלך — אחרי• צמאה שם על קשקל שמלה (רד׳ק.) (כי) כבשה גנב כאיש אשר הוחזק לנאמן ,עיני זולתו ואח׳ג נידע נ׳ גנג ואיש ,ליעל הוא, הלא נוש י,ושY כן הובישו ע״ד התנאי ר״ל נן הי׳ להם לישובים ׳ ני גם המה זרע אמת נטעי נאמנים והוחזקו להולני נכוחה, ועתה השחיתו והתעיגו עלילה, ניהלנו אחרי הה,ל ויה,לו. וכל מנגדיהס הזילוס ני ראו ערותס• — הרעיון לקוח מת״י ורד״ק. (מ) אומרים מ,ו!ר ם,ת ,שתם , יען ני אומרים לען ולאגן את ילדתנו ■ יאפשר ני התשך ,'הכתו,יס כך הוא, ,תחלה אתר ,לרך החלטה, ני יגושו זני ישראל כ,ושת נ<ג, ועתה מנאי הסגה, ני,תחלה ,עת אשר פנו אלי עורף ולא פנים אתרו לען: אגינו אתה ולאגן את ילדתנו אפם ,עת רעתם יודו על פשעם, ו,ראותם ני אליליהם הגל התה ולא יועילו יאמרואלי: קומה והושיענו, והאיש אשר תוחלתו ננלזה, ואשר יראה ני ל, רותל הטהו, הלא יגוש ויכלם. (כח) כי מספר עריך לא תונל להתנצל כי אלהי העיר הזאת לא יושיעו ליושגי האחרת, כמאמר הכסילים, אשר אמרו אל הי ההרים לא יושיעו ,עמק ונן ,הפך, ני מספר עריך היו אלהיך, ואין לך עיר שלא הי, אליל ,קר,ה אשר ,טחו ,ו, עתה יראו ני שקר נסנו ונל רוח אין ,קר,ו. כי מספר הראוי ני כמספר עריך היו אלהיך, או ני מספר מושכת עצמה ואחרת עמו כאלו כתו,׳ ני תספר עריך היו תספר אלהיך אפס לפ׳ז לא יאות שנתו, "היו' ,ל׳ר , (V2) למה תריבו ר״ל תמיד כשיגוא עליכם האוי, אתה מרי,ים עלי לאתר: למה עזגתנו והראות עמך קשה, ועתה למה תרמו אלי הלא נלגם פשעתם זי, ני מג,יא ועד נהן נלה עושת שקר, (מרד׳ק.) ואפשר ני מוס, למעלה ו,עת רעתם יאמרו: קומה והושיענו ר׳ל ני עליך הדגד, ני חתה לקחתנו לעם, ואתה מלכנו. ומחמת המלך להציל עמו מיד עושק ע״ז אמר: למה תרמו אלי? הלח נלנם פשעתם גי והפרתם הגרית אשר ,יני מינינס׳ ואין מחמת המלך לעמוד לימין עתו ועגריו, המתפרצים מפניו מוגדים גו ,עת צר להם. תריבו אלי לדעתי שרש ר׳, ,הוראתו על התימה, אשד ,ין ,ני אדם הדומים גערנס זה לזה מוא אחריו תלת עם או יקשר עם ני״ת אמריו, נמו: וירמו רועי גרר