Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 42

Ehre, Ihnen zu erwidern, daß, indem die Mezizah keineswegs als wesentlicher Theil der Beschneidung anzusehen, sondern nur als Mittel vorgeschrieben ist, das Blut auch aus den entferntesten Gegenden der Wunde heraus zu ziehen, um dadurch deren Heilung zu befördern, daher jedes Mittel, welches diesem Zwecke entspricht, ohne Weiteres anstatt der in Rede stehenden Mezizah mit dem Munde, angewendet werden darf, welches auch aus dem Talmud und Maimonides deutlich zu ersehen ist, die sich folgender Maßen hierüber auslprechen: ״Derjenige Operateur, welcher das Aussaugen unterläßt, setzt das Kind in Gefahr." Aus diesen Worten ersieht man, daß es bei der Handlung des Aussaugens einzig und allein aus Heilung der Wunde abgezielt sei, keines Falls aber wird uns die Art und Weise der Mezizah vorgeschrieben, noch weniger werden wir auf die bei uns bisher eingeführte Behandlung pünktlich und beschränkend hingewiesen, indem dieselbe wahrscheinlich aus Mangel einer bessern Erfindung bis jetzt nur so wie fle ist, bestanden. Da nun aber verständige und sachkundige Männer Ihres Gleichen übereinstimmend ein anderes, zweckmäßigeres und der Heilung zuträglicheres Mittel in Borschlag bringen, nämlich einen in Wein oder Wasser getauchten Schwamm auf die wunde Stelle einige Male gelinde zu pressen, welches Mittel nebstdem, daß es die Wirkung der Mezizah hervorbringt, auch noch den Borzug hat, diin manchen Fällen drohende Gefahr zu verhüten und abzuwenden, so dürfte meines Erachtens von Seiten der Religion gar keine Bedenklichkeit, dem einzuführenden Schwamme anstatt der gewöhnlichen Mezizah, im Wege stehen. — Indem ich Sie freundschaftlich grüße, zeichne ich mit Hochachtung Ihr Ergebenster Wien am 23. Jänner 1837. Lazar Horwitz. Exegese von I. I. Pollak, Rabbiner in Trebitsch. (המשך.) בי וטס עליו ישאגו מלני האומות הצייס להם תסניג. וישיתו פעל פוס או פות עם למיד אחריה יווה על פינוי הלנו התנוגה לתנונה נהו פה וגיפעיה ה׳פמיס אוילמפן ונוי ולפעמים יאפי הלמ׳ד נמו ולפומו תומס נחומר חוצות, ואפיתהו גתה (פסד'וה') ואפפר ני להורות על הפלגת התנגדות תנונה ואפונה לפני׳ יצנורן קיפור הלת׳ד אחריי לאזולת, נמי אור לאפך, תר למתוק, רע לנווג ארצו ר״ל אדן יפראל הנודעת אז לנליצת יופי צגי לנל הארצות" בצהו פעל נגזר תפרם ציה, ר ל נעפה לציה. והנו״ן להימן ביין נפעל- מבלי יושט מחסרון ה י ופגים אפי יפלו גא׳ ן האויג. נוף ותחפנחס ערי תנריס אסר גנוחתם געזרתם גס המה גנדו גך היו לך לאוינים. ירעוך קרקור ל־עתי הוא מלפון ארמית אפר גה יורה פורס "ועע" על הפגייה יהפירוד נמו: חרוק ותרוע (דניאל גי) ונן רועה התרועעה אין (יסעיה י"ד1 יורה נס על הפגייה ופירוד, וממנו נס לדעתי'איפ רעים להתרועע (תפלי י׳חו ר יל יפ רעים אפר