Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 148]

tun ) ♦« ויהי בבוקר, וייקץ משנתו, ויבהל, כ♦ כל יפיו ותפארתו בין לילה היה ובין לילה אבד• עליו היו לחרבח ועלהו לטרופה, כערער בערבה עמד על פני כ?־1 אחע אשר עלו מעט מעט לצבי ולמחמדעין, והוא היה לשממה ולחרבון• על זה נאמנו משפטיקהלת: אל תהי סכל, למה תמות בלא עתך •ז הסוס. והפר T על מום רם ומתנשא׳ רכב בחור אחד צעיר לימים עדיי גפי מרומי קרת לצבי ולתפארת, והרסן בידו בגאון וגאוה, "אולת היא לך וכלימה“! קרא פר עובר על פנץ מול הסום, "אנוכי בושתי ונכלמתי-לשאת נער על שכמי". "ואנוכי“׳ השיב הסוס• "לא אכבד, אם אפיל נערי חלש "ורפה ידים ארצה“. טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר ■ יוסף ווייסע. מכתפי עפרון בעת גויעתז. עפרון הסוכן, על ערש דוי סרוח, וטרם מותו כלב תמים, כיד אל.יפקיד החסי כי יען כל ובושו, מ:ד נושיו לקוח, גם רוחו בקרבו, איגנו נכון וכטוח, וחיש טרם מותו, ביד אל.יפקיד חיוח♦ מחנ׳ל. K ג הגיוני