Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 143]

I »4 (142) וגס אנכי הייתי נין השנויים, ואהיה כלוא ימים רניס נאת נכריה, וע3דוני וענו אותו; אכן קרנה שנת הגאולה, שד צ3אוי3ינו נא ניד דמה אל האח אשד אני יוש3 עליה, ויגרש משם את הגוי אשד ע3דתי לו, ואחרי כן יצאתי נרכוש גדול, למען שו3 אליכם שמת — א3ל אהה; אמצאנסנעז3, ואשתי היקרה לי מפנינים איננה, כילקתאותהאלהיס. אך ה' נתן, ה׳ לקח, יהי שם ה׳ מ3דך, כן אמר צורי ננשקו את 3ניו. ויחל עוד עת מה, ויק3ור את אשתו. ויהי כאשר עמדו המתא3לים על ק3ר חנה, ותאמר מלנה אל שלם: אחי! אמנם עתה ינואו ד3די, אמנו הלכה נדרך כל הארן, והיא נשמיס ממעל את א3יה , א3ל גס אתנו שונן שמיס, ני הקים לנו מושיע, וישלח אבינו הכה למען אשד נחיה ולא צמות. עתה תאמין, כי ה' יעודד יתום ואלמנה, ויריב רי3ם אף אס לא יוריד לפניהם את המן. -ויען שלם: צדקת אחותי. חטאתי לאלהיס! עתה דאיתי, כי חסדי אל לא תמנו, ולא כלו רחמיו, גס ייטי3 לרעים ולטוניס. כן ד3דו מלכה ושלם על ק3ד אמהס ויהי כאשר נטע ציודי שלשה כפות תמרים על הק3ד, ויצא מירושלים, וילך לעיר מולדתו. א3ל עלה האיש ההוא מעידו שלש פעמים 3שנה, להשתחות ולזנוח לה' צבאות 3ירושליס עם נכו שלם, וילך גס על קנר מנה. וכן יעשה מדי עלותו ננית ה', כן הלך עם בכו על מנוחת חני» וישנו תחת העצים, ויתאנלו שם. דוד דייטש איש ברעסלויא.