Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 139]

^4 ( 138 ) כפי אשטח לח3קך והקבר בית הלא לך, נסתי ברך מנגד עיני לנצח -r כעת 3מרוס תמריא, ואני 3שפלה! מעל לככבים יזרח אודך ואותי חשך ישופני, אל נפשות זנות ומצוחצחות תארח חברה, ואני הולך ערירי ורגז ופיזד לבני ואק נחת.— גס קיצי ע3ר, ה3ציד בא, השנים יכלו— ואהיה אשר אתה הוה• — v 1 כה שטו רעיוני אנה ואנה 3עמדי על ההד, פרצו עשתונותי היגונות, הן עצבו רוחי, הרבו תוגיון נפשי, ננחל נזלו דמעותי מאנתי הנחם— כי רבו אנמותי! ואפן לרדת מן ההר, לשוב ביתי ולהבליג עלי יגוני — ודוח על פני יחלוף, ואלי דבר יגגב לאמוד: על מה תארוב נפשך? האס ייצר לבך מיום המוען לכל חי? הלא טוב יום המותה מיום הולדת, ננון הוא לכלות ולסתם עמל החיים, ולשום סוף לכל התלאות באדן התלאונות, ולמה תשתוחח נפשך? האס תפונה בטוב הצפון לישרים, ותתיאש מתקות גמול העתיד? איה בטחונך באלוה הנומל לאיש כצדקתו ונבור ידו ישלם לו? למה יפיג לבך בצאתך מנית הנלא לאדן חפשי רחב ידים שם יחד אסירים שאננים? מדוע תדאג, ני תגיע חוף השקט, אחדי עברך ים זועף, וגלי הצרות על ראשךעברו? הלא מאניה סועדה, תעמיד רגליך במרחב ארן מנוחה, לא ישמע קול נוגש. פה דנת הכעס שבעת שם יחדל רגז. הלא פה רבו מכאוניך שם אדונתך תצמח ואין נגע— הלא בחייך תאנל לחמך בדאגה ואין לך מרגוע, ובמותך בטוב תלין גויתך, מתוקה שנתך על יצוע עפר, תנוח אמר ענודה קשה, ואין מקיצך — אזי תשמן בנאות השלום במנוחות מבטחות בלי מחריד. נפשך תפשוט מעיל החומד ועל חשכת שנלך יגיה נר חכמה, כשחר יופיע באין מסך מבדיל ■י־ אם כן איפוא, מה זה יהמו מעיך ומיתרי לבך נתקו? האס ממות תירא, תפחד מקבר? כה דוחי הנעצב נואם, אף סעיפי השיבוני: מאסתי חיי הבל, ממות בל אירא, בל אפחד מקבר, המות צרי לנל מדוה, רופא לכל תחלואים, קן כל נגע, אחרית כל פגע, מוציא אסיריםבמשרות, קורא דרור לנבול בזיקים, מפתח חדצבות נפש מתיר אגודות הנשמה, פה אדן עיפתה אפל אין סדרים, ושם מצהרים יקום חלד, היחידה תתנשא מעל תגביה שבת עס שרפים, בצחצחות תשבע וכבוד ה' עליה יזרח — מה נאוה לי המבשר, קול משמיע ישועה: צא למפשי! צא מאדן מאפליה לאור נאור החיים — אי לזאת בל יעצב לבבי הלא אעזוב עמק העכור להתהלך