Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 138]

9» C 137 ) «e עלימו ואיננס, ויש אשר בבציר עול יעמודו^ אולם כגר נסע יתרם, יעו לאדן מנלם, הגיעו הימים אשר אין 3הס מפז ודגל יומסס. האדס ען השדה, שרשו פתוח אלי'מיס, גזעו נאדן, וקצירו ישלח אל ים, בצל ענפיו ישכנו צפרים, וצדי פארותיו מחסה לעוצר מזרם מעל, פדיר ממנו נמצא, עו3 למאכל ותאוה לעינים, הצציר יצוא רוח יעצרנהו, עליו יפיל ארצה, ויזדם לאדצע דוחות השמים, חשף חשפה והשליך T T י הלצינו סעיפיו, ואיש לא יכירנו — כן האדם עו3 תאר מאד, עצמותיו מלאו עלומים רצ אונים, לשן ושמן, לו כח ומיל, ממנו עצה ותושיס, וכי שיח לו, יצואו ימי הדעה, יזועו שומרי. הצית, ירופפו עמודי הצריאות, צעלו חושיו, כפוף כאגמוןראשו, הולךשחוח, מחזיקצפלח, המות לפתח ציתו דוצן, יעמון מכמדתו, להפיל צשחת חייהו יניף עליו חרמשו התעיף צו ואיננו— וכל יודעיו ישאלו איהו? הלא שם לנגד עיני, צית מועד לכל חי, קצרים אין מספד, רצים מאהוצי לבבי על משכצס ינוחו, יחדיו על עפר נחת, רעים חציציס נערים עם זקנים ישנים שנת עולם, הה מות אכזרי! כלס לעצח הכרעתם! מידיך נפלו! ועוד לא תשיג ידיך מצלע יקירי נפשי? הלנצח תרי3 עמי ולא תשצע להרוג כל מחמדי עיני? צמה הלאיפיך כי תשכיר חצך מדם אנשי צריתי? איך תעע אל השלל לשבור צחורי אנשי שלומי? איך עצמת לא חמלת על דודי אהרן? 5) למה צרחת לך דודי? זה שנס תמימה, סזיתיךצנועס פניך חנך ממתקים, נלך נאוה׳. מה עו3 ומה נעים שצת אחים יחד אחד ימי הפרידה! צהעלות על זכרונס ימי עלומיהם! הלכנו יחד אחוזי יד בשדי התבונה ואיש אל אחיו אמד חזק! הלא רועה אמד הנהילנו על מי המנוחות, עם כד התשוקה אל הדעת שאבנו ממקור ברוך שמו וכרוך טעמו, והרויכו נפשנו הצמאה אל התורה והחכמה! עם רעינו יוסף 6) המתקנו סוד וטעמנו מיערת דבש מליצותיו — את הימים הטובים האלה קראנו לנו מראש, ומצאנו נחת — אצל לא ארכו הימים, ונגדע מוט חייך— המות הפריד בינינו! עתה, אתה ברוךה׳! תנוח בחיקהמות! נפשי תשחדנךואינך, כפי 5) »יין יעענדפריינד החכם ל' אהרן פאלאק ע״ה מפראג עגדעטע דוו! ליינו1ינע 6. ph פעבחווד 1829 חין וויען, דעע חין לונן וונ^ערקען ווועערער פריינדטוופם די!ען ווויננ!וונון וויד»ע. 6) דעי■ געפייערטע דיבטער ר' יוסף האפרתי מטראפלאוויטן. פערפווססער דעש מלוכת שאול.