Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 136]

9+ ( 135 ) «e היא שלא יכול דגל ממנה, והנה מפאת כל אלה הסנות יתקיימו נל הדגלים על הארץ, וידמו ללנוק שהוא מתקיים ומהודק על גוף האדם, וזה כוונת הפסוק שאמל, ני אף קתתהפן (האח שזנללפני זה) נחמד חותם. הלצון כמותם על הממד, שצולת האותיות מתהפכת מצד אסל אל צד אחל. כן האדן תסוג נגלגולה מצדה האחד לצד שכנגלו. וננל זאת יתיצגו ויתקיימו היצולים אשד עליה. ויהודקו גה נלגוש גגוף האדם. אבר ראבעל מאויסטעואיץ. מי אדם רומים לעשבי שדה הללו נוצצין והללו נובלין (עירוגין נ״ג) בתקופת ימיהנציל. השרד פדום על ההדים, השמש נהירנשחקים, והיום כעצם השמים לטד!ר, לגלי עמדה גמישוד, על ראש גגעת הל גגנוניס, גנוה ותלול, 0 ההל הזה יומליתי, פה אשג כי אויתיה, פה חדש מצל, מחסה מחים החדס נלינה השלג את קדקוד לאשי, פה צפול כנף מצא מנוח לכף לגלה, נצל דליות האלונים ישכון מנעים זמירות מנויג נגן, ומנין עפאים יתן קול, גס פה מקום הלן נפש, לזכור כי אך נצלם יתהלך איש. הנל כל אדם סלה, הלא שם נפלו גנוריס מדוקרי חרג, ויז נצחם עלי נגדם, פה נית אננים תחז עין 2) ציון לזכר עולם; ני כמים שתה אדמה דם איש גנול חיל ואמין לג, שר צנא מלומדי מלחמה, אשר העדה נפשו למות נענור הננוד, למען יספרו דור אחלון את מעשי גנורתו, ואחריהם נפיהס ירצו סלה, נס זו הנל ורעות רוח ־־* מפה נשקף על נית קנדים 3) והחי יתן אל לנו 1) דער ליטקחבעיע ביית פרויג. 2) דחו טטיינעמע »חנו»ענט דעס חיע «יבעגיעחרעען קרע דחרט נעפחן!ענען פרייטיטען ד.ע1דען טוועוזדין. 3) 5חן דיגעע וזעעל חיבערבזיקט ייחן דע! גחטטעטחקקער רער פרחןער חיודחעןיטענןגעזייינדע חונד חנדעדעד טטחדטגע»»נדמן,