Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 134]

SW (133.) ישועות, משולל מתקוה ותוחלת. באין עזר ונחמה, אס ראשיתך ישגה, אחריתך שוד ושבר בגבולך — הגד נא לי, מה יודה 6עון או הרשע, אס לא על רוח נתעבונאלח? ומה הוא היושר או הצדק אס לא אות נכון על שנל שלס? בקנאה גדולה קנאתי להעתיקך מעפר האדמה הזאת, ולהגביה אותך ממעל לה! העליתיך על במתי עב! ממעל לכוכבי אל! העבדתיך בתוך אש מתלקחת סביב סביב, עביס מתחת לרגליך דאו עיניך! עברת קרוב מכסא כבוד אלהים! ועודך מסתולל באף סכלותך, ותקשה ערפו לבלי האמין באלהים? — תשתה ותמתיק בפיך סף רעל? — תבחר בדברים, . הנגמרים ערס התחילו? — תרצה ללכת בדרך המגועל והמתועב, אל. מעגל רפאים? בוש והכלם מפניו ל3דך, חבוש פניךבטמון, והאלס, ולא תדבר עוד! — אולם, האח! מה חזק רוח האדם המשכיל ומה מלש רוחך! אף כי הפין אלהיס מזרע הצלחה ועוני בתלמי לבב האדס, אף כי בידו לנחול אחוזת העדן או התופת, בכל זאת לא לתהו נברא, לאלשוא נתן הוא על האדמה, אך לבחור בטוב ולמאוס ברע נתנו אלהיס בעולם הזה. הכי אראה לך עוד מופתים נאמנים ודאיות נכחות על אמתות דברי אלה? — אבל — הה. — רפו ידי — ברכי כשלו י-כי T דאיתי במקום גבוה ורס, בנוף קרא אותי כבוד אלהיס, ועוד עתה יקראני. — הנה אבליגה מעט — ארגיעה. — מושי ומהרי, את שינה מתוקה! בואי אלי מאהל האכד, או מרבן תבן של איש מלחמה', אל תביאי לי חלומות נוראות , מחזות שוא ומדוחים — אך מנוחה להשיב נפשי העיפה, למען תנוח ותחסה בסתר צל כנפיך, למען תקין למחרת , בקד בכמות חדשים, בריאה וחזקה, עדי המועירדסני — ומתי יבוא? מה מדת •ימי? — רק אתה, הרואה העבד והעתיד כההוה, אך אתה יודע כל, ידעת מתי אקין, אוסיף אבקשך עוד — הנך בלתי נודע ובכל זאת נודע — רחוק, ובכל זאת קרוב — בלתי מושג, ובכל זאת מורגש — בלתי נראה, ובכל זאת נראה בכל, סלה — בגדול ובקטן— בתולע זוחל עפר — ובשרף משכנו שמיס — כלס יעידו ויגידו על מציאותך ואחדותך. — ׳מושג נשגב על כל המושגס! שלסהשלימות! סבה בלי סבה! שורש, העולמות! אב כל יצור, המחונן את האדם בבחירה חפשית, ילא להיות מאוסר ברצונו, בחק עולם, הרשני לכנותו בשם חדש אשד פי