Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 133]

SK ( 132 ) +<£ רהבים ושטי כזב, ורומו לא נאמנה אתאל, אז, תחת סטה יצחחוח, ׳ותחת שעורה באשה. — אנחנו בני אדם נחפשה דרכיו ונחקודה אחדי כבוד קדשו, אס רותינו נקי מכל סיג, זך מעון, חף מפשע, ודק למען אהבתו ויראתו. נשים תקירתינו בלב שלם, אז, נדעה נרדפה לדעת את ה', ונשמד נכון מוצאו, ואז, אמת מאדן תצמח, וצדק משמים נשקף, ישוטטו רבים ותרבה הדעת, משולל הטעותיס נעדרי הספיקות, ורק אז, מלךביפיו תחזינה עינינו , ונשבע שמחות נעימות בימינו נצח. — ואתה קטון אמנה, עודך תתן לבך כשמיד חזק מצוד? תשבע קלון מכבוד? — תסתיר כל המופתים הנכחיס אך בלעג וקלס? עודך הבוש מכדוע על ברכיך לפני אל גדול ונורא יושב שמיס? הה, גאה׳ בעבור רוב סכלך, מחצבך תופת! על אמונתך התגאה! הנפש המגששת כעוד באפלה להשיג האושר, ומצאה יגון׳ גדלה חשכתה יותר מחשכת אפלת חצי הלילה! — עיניך פקוחות, עס כי עור לבבך! מדוע תשתרר סדר נכון והוד תפארת בכל מקום עיניך צופות? אם לא לאמר למשכילים בעמים המתבוננים עליהם, "אס הכדורים האלה גדולים ונוראים, המקיימס "והמעמידס גדול הוא ונורא ביתר שאת עד אין חקר " אס ככה יחשוב המתבונן בהם אזי תתרומם ותתנשא שיאת נפשו עד שחקים . — כגץ עין האדמה תכוסה במשך ואמש, אס השמש פנתה עודן׳ ממנה, כנה תקדד נפש האדם, .אס מפנה עודף מאלהיה, ותפול לליל אופל וצלמות. שקמה בל תדא למודים נכחיס למבין וישרים למוצאידעת, בל תמצא אוהבים נאמנים, הטבת המעשים ושלות השקט. —מה עמוק הוא משכך! זה גודלך מרת מדיך מאת הבוד׳א הוא היוצר! הדמה בנפשך את אדון עליון על ראש פסגת הטבע המביט כל בשד, ואין דבר נסתר מנגד עיניו, אשד ע״י יגיע מעוז לדל מחסה לאביון, וכל נפש נענה ישביע טוב, מעבוד פשעים ומנסה חטאים, ותחת מעטה כהה ולביש בגדי גיל תלבושת ע״י כל יושבי תבל ושוכני אק, כנשוא נס הרים יראו הדר אלהינו וכתקולצ שופד ישמעו כבוד מלכותו, ע״י תעלה נפש האדם מעלה מעלה, וכל עוד שתתעלה ביתד שאת תתרבה שמחתה* חדות אשרה, ובאין תכלית תעלה עד אין גבול וחקר, ועל כל מדרגה תמצא סגלת אושר כפול ומכופל, עד אין קן; הרעיון הנעים הזה׳ ישביע נפש שוקקה, ונפש רעבה ימלא טוב. — אגל, מה תכונת נפשך? —־ הונך מלא רעד ובהלה, מחתה ופלצות, תרד צלמות ותפול ערום מחום? ישועות J'P