Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 74]

( 73 ) <m§E וראיתי (אולי צ׳ל וראייתו) אין אלנאסוס נ׳ע הלמוד ר3י(י נסים ז׳ל יספרו שתורו נתסלות ענ׳ל. נראה סהתלתיד הוסיף הנהות יסדורו סל ריינו נסים והוא לפון. ,,שחורו“ ר׳ל הרי והתלמיד . וניר סערתי יתולדות הר״ת (הערה 34) ני רק וארצות זולת י יל סהתלו למודי התלמוד ומנהגי יסראל להתפשט יזמן מאותר חירו להם הגדולים סדרי תהילות ומנהגי' יי׳הכ נתו רי עמרם לקהלות ססרד, ורן סעדיה למצרים, וד״ח ור"נ ליושיי קירווא׳ן, וגס ר3 האיי לארצות אוזמת. 3°) כבר העירותי למעלה (הערה 9!) שוידוי זו היא לרי נסים שלנו, אע׳סי סהוסיהו הסוהרים וטעות נינוי ראס ישינת ינל וילי ססק. העתיקו אותן הסופרים מסדר הפלה סלו כתו סנתינו יפנים. וגסים השואית יינו ויין הקדמתו לספירי מעסיות וגם וגון> הספר סס, סיוידוי יאתר רנש״ע לא על עצמי יליד אני מתפלל ומתודה ומתתנן נ״א יעדי וועד נל הקהל הקדוס הזה העומדים להנין, ואע״פי סאיני ראוי ולא הגון ולא נדאי להתודות ולהתהלל ולהתמנן על עצמיונ׳ס על אתרים.(מזה נראה שהי' רייני נסים נ'פ סלית ציור נמו רויפייטני אסננז סהיו מורים ותזניס נאמד. ע׳ תולדות י׳א הקליי העיה 5?) ומנהגן לראם על יריותין ונו' ויהדקמה לספורי תעשיות אע׳י׳פי שאיני ננון והגון לאיר ספרים ונו׳ ולענין הכנעה היתירה והעמסת התטאיס על עצמו ע' ונוף הסתר שם (נ״ה י') ידרני התסויה. והענין הדי ליקס מהקי׳ה סליתה וכפרה ונו' וצרין שיתודה חטאתיו לפני הקי׳ה ויכניע וישפיל רוחן לפ;ין נתי סמצינו הנייאיס ני נן עשו מהם היו אומרים וסצאת לעונינו ולתטאתינו ומהם סאמרותטאנו עם איותינו ומהם מי שאמר אלהי יושתי וסלתתי להריט פני אלין, לפיכן תקנו לנו רז׳ל הוידוי ענ׳ל. ומעין נ׳ז נמצא ג״נ ידידוי שלנו המיואס לריינו נסים ע״ש והנה הגס שאין נו עותק שפה נ״נ נמו יפיוטי הקליר, מ״מ לא יאות לו השיא הראוי לפיוטי הספרדים. וזה לא מפני הלשון ליד אן גס מפני הענין והנושא שיא יו הריה דירים נהוליס מאד וייחוד יש יו טענות המתודה נגד השם גם תהלותיו נדרן הלפול תלמודי שאינו ראוי להכניס יתחינה כזו הצריכה סימן לני וכניעת רוח, וליי נוטה להכיר יו גס המתיר חלק מן היהי רצון אאר סליחות ער״ה לאשכנזים שגס שם יש טענות כאלה עס השם נדרן חדוד וילשון תלמידי. ומה שמחזק השערה זו, הוא, שגם שם גם כאן נכנס יאתצע הוידוי הקצר אשמנו מכל עם ונו'• ונקצת סדורים תצורף נאן ג״נ חלק מיהי רצון הג״ל, ר ל מן שנחנו את טויותין. אכן החלת היהי רצון וקצתו יאמצע נראה יעליל שנוסף ממחיר אשכנזי שמפורש שם הריגת ישראל וחורין הקהלת יגזרת תתנ״ו. וע׳ש מן ולמעלה »זאת עשה עמנו, אנא היט ונו' עד וכשחטאו ישראל ימדנר ונו׳ נראה כנכנס שלא ימקומו. א'נ הוידוי עס המצורף לו הוא של דיינו נסים, ואי׳ה ש'צ אשכנזי קיע אותו לער״ה, והוסיף לו היהי רצון מתחלה והקינות נאתצע על דמי הקהלות שנשפכו כמיס. ואצל אשכנזים שנאיטליא מצאתי דק התוספת לנדן היינו תחלת יהי ילון ואנא הנט ותן הוידוי נמצא רק אשמנו מכל עס ולא יותר. מזה נראה יעליל ®יפני עצמו היו יתחלה ונצטרף אחיג לוידוי של ריינו נסים. וגם שם נוידוי של ייתנו את טויותן ונו' יש השואות יינו ונין ם׳ ספורי העשיות ע״ם (נ״ד א') »"נ חייי אדם לחשוי נאחרית הימים ולא יגיור יצרו ולא ישמע לתאותו וישתדל לקנות את אשר לא יסור ולא יכלה והוא חיי העו״הי ויזלזל את אשר יורושהו ייהינם לדורי דורות ע"נ. ויוידוי של עד׳ה יהנלי העו״הז נהילנו וכו׳ו והסכלנו ®ייה מאד ונו׳ והחלפנו עולם עומד ועולם עויר. ועוד יספורי מעשיות (נ״ה א ) ®1עיין הראשון שיסיר העיירה שיידו ופו' ני אדם שלא יעזוי העירות אינו הועיל גי תשונתו, ודומה למי חטויל ושרן יידו (שם נ') הענין הי׳ שיתנחם ויייח־ט ייל העירות נו' נאשר נאתר על אלעזר ין דורדיא ונו' שליסוף נתחרט מאד ויינה ’5י נייל ונו' והענין הד׳ ליקש תהקי״ה סליחה ונפרה ונו' וצרין סיתודה חטאתו '®שיל רוחו כתו שתציגו הנייאיס וני' ומהם מי שאמר אלקי גושתי ונכלמתי להרים *5®י פני אלין ונו'. ונוידוי סל ער״ה אלקינו יושני וחעשיני מנלמנו וכו' ני יי ננלי נתאם נו' כגני א־ר הוטיל ישחת ונו׳ אם!תשונה וידיי תתרצה הנני "יינז ומתודיס לפניך ונו' (והוא עני! הד') ואס ינני וזעקה ונו׳ ואס נשיר רוח 'י (היא ענין הד) עז־־א הסיפר אהד לפניך אלקי יושת• ינכלמתי להדים אלה* י*לין ונו' והוא ממש לשונו נספורי מעשיות וצנן נתעורר עתה הספק ינני לא נפל ט׳ס יהגהיי׳סוף הל' תפלה המונא אצלנו יתולדות די העדי' (הערה!:•)