Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 67]

Kä נ c 6b רגמו חננאל (הערה 20) 36 3< מ*ש אץ הונחה כלל שידעו הנ3ליי6 מגמרא דא״ו. ואדרנא על ראשוני הגאונים יש יאי׳ שלא ידעו ממנו. ודנר שא״צל הוא למגי( שמה שאמרו גחגיגה ( ה' א') הפורש מתלמוד לתלמוד וגרש׳י שם מתלמוד גגלי לירושלמי הנינה רק על דין הלימוד שם ושם לא על הספרים הפתוגיס גשתי ארצות, ששני התלמודים לא היו עוד געולם גימי האמוראים נמו שהונמתי גרור גת׳ א, ונן פירוש תצמודא גנלאה גנל מקום, ר׳״ל דרן הלימוד ועליו צס ר' זירא דלישתנח מיני׳ ( 3"מ פ״ה א') לא נמראוא שוא שהראה הר3 רמיק 33! יוחאי מענה קי״נו, וגם נמתעלם הוא מננים ד3יי רש׳י ננמרא דאגיגה שם ואנ״מ להאריך• אנן שנתי וראיתי אתה ראיות והונאות שמסדר תלמוד 33לי המאואר שהי' צנרננן סנוראי, או מגאונים הי׳ ננר לפניו תלמוד ירושלמי נתו3 אסודר, ועיין גו והעמיד הר3ה גמרות וסלסולים על אתה משנה ע״פי הסלסולים והסוגיות סמצא נן בירושלמי על המשנה ההוא 3עצמה. ולדוגמא תינן> נהתחלת הש״ס ס׳א דנרנוח, שממש עלנל ווגינה גמראה33לית הוא מעין הירושלמיו!, וע׳ש גם המאמר סרות צסונית הי׳ נוש3 גמור והיי מנצן מאליו, גס ותיקים היו גומרים אותה עם הנן היזמה. ונשוך הפרק נרייתא דנן זומא. ונס״ג לענין והמתים לא ידעו מאומה, הספור של ר' תייא ודני יונתן שהיו מהלנין על הקניות רק בשנוי לשון מעט נין זה לזה, ונן הרנה נמהנתא זו ונשאר מסנתות וניותר ניאור נראה זה נסייג ננהונות נאגדה הארונה על עטירת רנינו הקדוש שלכאורה אין לה יזנור ויחם עם המשנה דהתם, אולם נש״מ שם נת3 נשם הריא אנ׳ד וזיל דאיידי דאיירי וענין אלמנה קא מייתי הנא שצוה רני את בניו שינהגו ננוד נאלמנתו, ונירושלמי מייתי לה על מתניתין אלמנה שאמרה אי אסשי לזוז מנית נעלי, וגרסינן התם ג' דניים צוה רני את גניו נשעת פטירתו, אל תזוז אלמנתי מניתי אל תספדוצי בעיירות מי שנטפל נחיי יטפול ונו' ופריך אל תזיז אלמנתי מניתי, לאו תתני' היא, אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז, ותשני דלא יימרון ניתא דנשיאותא משוענדת לנשיאות ענ״ל. והנה נננצי השמיט נצואה תאמר אל תזוז אלמנתי מניתי, והעמיד תאתיו, הזהרו בנברד אמבס. ואין נאן עוד קושיא מתתני' וחסר היתום נינה ונין האגדה נולה ואין ספק א״נ שרק נענור שראה המסדר כל האגרה בירושלמי נמקוס הזה העמידה ג״נ פה ולא השגיח עוד על עיקר סנת תנורה נאן. עיין עוד בבבלי ( ספ״ו דנ"מ) עונדא דרנה נר נר חנן מסד תניתא דתתרא לזקולאי דאתו לקמי' דרג ותשובתו היפה גחלוקת המקרא לשנים למען תלך נדרך טוניס ואורחות צדיקים תשמור, והיא נולה נירושלמי שם נתקותו, רק נשינוי השמות והעניניס שר' נאתי' קדר מסיר קדרוי לנר נש אתא לקמי' דר״י נר חנינא והשיג לו ממש תשונה של רג, עד שנמעט נראה משם שנעלי תלמוד ננלי נהנו מזה ששמעו ספור יפה ודברי השנל תחנמיהס, מה סהניאו נעלי א״י על שם מנתי ארצם. ותעתה עולים יפה דנרי הרי״ך סוף עירונין נמ״ש דאינהו היו נקיאי נגמרא דנני מעינא טסי מנן. וננ׳ז דנרינו אתת שמחתימת תלמוד ננלי ואילך עי סון> הגאונים לא עיינו עוד נתלמוד ירושלמי כלל נמו סנררנו למעלה. ומזה נדע טעם נכון לדברי רש״י בפירושו לחולין ( ו' א׳ ד״ה התאי) ונרא״ש שם, וניותר ביאור נתשונתו (נלל ד' טי' י׳) דנל מנהגינו אחר בני ננל, ונתר חגתיהס אזלינן שתלנד טעם היי"ן> דאינהו הוו נקיאי טסי נגמרא ירושלמי ונתראי נינהו לגני', הנה נודע שנל ימי הגאונים לא הי' למוד הדינים וההלכות מתפשט נצל נארצוא אחרות זולת ננל, ועיני נל ישראל הי' נשואות רק לתשונות הגאונים, (מלנד נאיטליא ושם היו מעיינים נאמת נתלמוד ירושלמי נקבצו הרנה דרני הלימוד מא״י עיין הוספות ותיקונים להולדת ר״א קליר להערה 17). וכל עניניהם היו שואלים רק מהם ומעמו זה הי' נמשך זמן ר3 מתחלת ימי הגאונים עד ר׳ משה ור' חנוך בנו שנשנו ונתנרו לאספתיא ורנינו חושיאללקיר״וואן שפרסמו שט ושם למוד התלמוד, עיין תולדות ר3 האיי והערה 12) ונענור שהגאונים הוציאו נל פסקיהס רק מתלמוד בנלי תנלי השגיח נלל וכלל לתה שנמצא בירושלמי [ולראי' האיך רצו הם להראות יתרון הרג של תלמוד בנלי על ירושלמי נעתיק פה תשונה נתונה לגאוני בבל ( מונאה נסי המכריע סי׳ מ"נ) וששאלתם הא דאמור רננן הואיל ותקנת יזנמים היא (נתונה) ונו, וסליג רשנ״ג ואמר נתינת א»ה מן התורה, ואית גנן השונות מתחלפות לגאונים קצתם פסקו נרשנ״ג, ונן נתו3 ננתונות הנמצאויג נמער3 הימות הראשונים נסן> מאתן דאינון נ״ה זוזי דחזי ליני מן אורייתא נו' (יולתא פסיקתא היא לכל אנמי בבל דנתונה תדרננן היא וצית מנהון אדם מעולם דסתנא י ■<rt I נ 1