Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 64]

( 63 ) K3 והמעיין י3ין הכל זה ני דין הראג׳ע גס נמקראות לסרשס ולקדגס אל שקול הדעת וטעמו ממש צעין מה שנתגנו אודות ההגדות והוא מצמצם ד3ריו גקיצור נדרנו ואומר, ני התורה לא ניתנה רק לאנשי ל33 ונו'. וננה יקרא להמפרשים הקודמים סאחזו 3דרד זה אנשי שקול הדעת עיין 3פ' וירא על והאלקיס נסה את אגרהס! ואנשי שקול הדעצז אמרו ני הדעות שתים ונוי, ו3פ' .3לק ואמר הגאון ני לא דניה האתון ור3 שמואל גן תפני תפסו ור׳ שמואל [ צי׳ל ור׳ שלמה ] הספרדי 3על השירים חש3 להציל הנתפש. ודע ני אנשי שקול הדעת הוצרכו להוציא הדנריס ממשמעס ני אמרו שהשם לא יתדש אות 3עול0 לשנות המנהג רק להצדיק נניאו ענ״ל. וריל שאנשי שקול הדעת הם שאמדו שהכל הי' גמראה הנגואה והוציאו הדברים תמסמעס, ונהם גם רג שמואל ין חסני, סאע״פי שתפש על ר3 סעדי' בימה שאמר שלא ד3רה האתון, היינו שפשוטו של ממלא מוכיח שד3רה, אולם יתראה הננואה נראה נל זו המעשה. ומעין זה נאהל יוסף שס . וננר הוריתי דרך הגאון ר3 שמואל 3ן חפני גתולדות ר3 האיי (הערה 8. 13) ותולדות ר3ינו חננאל ( העלה 4 ו) והשם תראה התש דעתו ולשונו שהשם לא יחדש אות רק להצדיק נ3יאו, והוא ( רל שמואל 3ן תפני) קורא לשאול הלעת ג״נ שנל ואמר ננעלת או3 שאע״צי שאשתעות דגרי חז״ל ני אתת הוא שהמיתה את שמואל לא יקוגלו הדנרים נמקוס שיש להם תנתישיס מן השנל עגיל _ המי3א 3פירוש רד״ין במקומו, ואזיל לטעמי׳ שהי׳ רק 3אואה שאול. ורב שמואל הנגיד קורא לשקול הדעת, דעת 3םתם. והוא שכת3 3ת3וא התלמוד על ענין הג־ה ואין לן ללמוד מתנה אלא מה שיעלה על הדעת ונו' ולשי מה שיעלה על הדעת מהפירושים אאלו לומדים אותם והשאר אין סותניט עליהם עכ״ל , מסניס ממש ל־3רי ידידו ומחותנו ר3ינו נסים 3פ' הרואה המו3איס 3הערה הקצדתת ושניהם קנלו ניאו דרנס מר3ינו האיי ( עיין תולדתו להערה 1,3 ) ונ)0 הוסיף עוד דדינו נסים אתרי דבריו ד3הא חילתא וננל רצתי לה אמדי רבנן אין סומכין על דברי אגדה, ואורתא דפירצשא לברורי תחלה דני! משקול הרעת ונין מד3רי חכמים לית ספק שהקינה אין לדמותו לשוס ברי׳ ואין לפניו לח שחוק ולא 3ני ולא אנחה ולא דמעות ולא דותק, ונד מי3ררא הא מתידע דנל מילתא דאתרוה רבנן הנין לא על פשטא אמרוה אלא נתורת משל ודמוי נו׳. והמ3ין ימצא שת״ש 3תתלה אין סומכין על ד3רי אגדה, ואת״ז דנל תילתא דאתריה רבנן הנין לא על פשטא אמרוה שנראה קצת כסותר עצתו תון מי דבור, אלא שכוונתו כ1רנת ד״ש הנגיד, ומעין תה שנתננו למעלה שראוי צפדש דברי■ חז״ל לרן משל, 3מק1א סמצתישיס את שקול הדעת, ואס א״א לצרש נן אין אותנין עליאס צמ׳ם אמרי יצנן אין סימני! כווצאו 3לי סצק לר3 שמואל 3ן תפני דסיערו, ואולי גס לד3רי מחותנו הנגיד ועפי״ז תנין ג״נ זריזותו והשלכתו 3מאתר של מגלת סתרים התו3א נספר חסידים סי׳ תר״ה 3ת״ש מם איזה פעמים נפרשו ד3רי רז״ל 3אגדה ואין נדנר הזה ריתוק מן הדעת נוי שהרי נאתר ההגדה אמת מסם רבותינו שהיא נאה 'ונתמנה לעני! מה שזמנו ונו' ואמרו 3תלמוד ני זה השט! שהשטין על איוב הוא לנלאן התות, וד3ר זה אינו רתוק תן הדעת ונו'. ועוד שס לשון נזה שיונא לקנלן (,הערה ד 2) . ואל יתמה עוד הקורא שהקדים רנינו נסים נדנייו שם ס' הרואה שקיל הדעת לד3רי חכמים. יעויין על זה נאגדת ר3מו א3רהס 3ן הרתנ״ס ( י׳ ייילנא תקפ״א ג' א') והצדיק אנא מארי זצ״ל הארין נחינורו נזה הענין (הרחקות הגשמות מהשם) ונו' ופירש והגיא נמה ראיות תשקול הדעת ומדנרי תנין ודנרי .החכמים ונו'. ושם עור (וי 3׳ ) ואלו עורי הל3 לא ידעו חכמה ושקול הדעת עד שיגינו אשונת סכלותם משקול הדעת ומאזני התנתה, ומי שישיג להם תשונה משקול היעת ומאזני החכמה ודקדוק נינה ישיג להם השונה שלא ינינו אותה ע״כ. ועוד (<י' נ') והנה נפרש לו ולניוצא נו מדרך המ״ות הקושיא והפירוק של הלמוד שהס לניליס נד ויודעים אותו. לא מדדן הקול הדעת ומאזני דקדוק נינה ע״נ ועוד מם (ה׳ נ') ונאר נאמנות ונראיות גרורות שהדעה קודמה לנתינת ההורה; ועוד גס היום ננל זרע ישראל דעתו קודמת לתורתו, יעו״ס דג ריס נפלאים. ואילו ייעס הרג מיה וויזיל הי׳ שמח נהם מאד שכמה יגיעות יגע לגרר זאת והי' נעיני י«י דורו וגם נעיניו נמעמיס חדשות וקזות לקגל. (י< בתעוא