Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 63]

9* ( 62 > HS 9) 03םר הקנלה ליאנ״ד כתג סקנל ר3ינ1 גסים הרנינו סאיי שהיה אוהיו מאד וסולת לו ססייס נתשונות נל ספקותיו ענ׳ל. ולקמן נשנים תראה שדג נסים הי' אמצעי נין ל3 סמואל הנגיד ורי. האיי נמרוצות ש׳ות נוניהם. אין סשק א'נ סגס ר' נסים נעצמו הי' סואל נל עניניו מר3 האיי. ונעל המאור (ריס ניצה) נת3 נניאור סנמצא נשאלה לר3 נסים ז׳ל, מלשני רנינו האיי נאון ז׳ל למה אמר אדונינו ני מי [את] יסצאל תושסין ר״ה 3' ימים והלא אנו רואים עד עתה סאינן תופסין אלא יום אחד והשיג ונו'. ומלשון הדאנ״ד תראה שקגל י'נ אר> האיי רק ע׳י התשונול! לא סהי' תלמידו ממס. וכן כוונת רנינו נסים סאונא נסנוה מקונצת על נ'מ (נ׳ט א') נמ׳ש שם נסי מה.סלמדתי מדנרי רנינו האיי; ר׳ל תדנריו הנתונים צא תאיו• וע׳ס םתניא תתנו הסירום על תגורו אל עננאי והוא נלי ספק משירוש רנינו האיי על סדר טהרות (עיין תולדתו הערה 9> ) ססם ( נצים פיה מ״י ) גון* העני( ורק נעגול שהי' ר< האיי גאון יחידי נדודו, ני נסורא לא היו עוד גאוני׳, לכן יקראהו ר3 נסים איזה שעמים נסם אדונינל ישאיי נמו סהנאתי מנע׳הה ונן נערון (עדן נקמז) לא נענור שהי' ר3 האיי לני יימס, שלא נמצא נשום מקום שהלן רו נסים מקיר׳וואן לננל. נסרא״נד הלוי כת* וקידוש שסי' תלמיד רנינו תושיאל. ודע זה. 0° נודעים מרי ונמו נסים נפירוסו לפרק המאה המולאיס גנות3 לעין יעד3, םנת3 על עונדא דרג קטינא עם אונא טתיא, הא מליזא אגדתא הוא ונפל דדמי לה אמרי ר3נן אין סומנין על דנרי אנדה ונו׳ עיין תשלום לשונו נהעדה שאת״ז. ואע״סי ששם כתו3 מ נסים גאון ונן יקראהו היש״נא שס נשירושו לאגדות. הנה תראה לקמן (הערה 9י) שהוא ר״ן נר יעקג שלנו. ונש׳מ עיל נ'מ (נ״ט א') מונאים ממנו דניים נמרצים ויקדים זסירוש מושתי ר״א הגדול 'ע׳ש סכת3 ואירע שנעזר ר׳א מנסים ומופתים ולא נתאמתו אצל התנמיס שכנר קרה ננדותה לזה, וע׳ז אמרו אין מניאין ראי' מן הסרוג י״ל שאין נזה דנר יוצא ממנסג הט3ע ונו׳. וננר ידעת דדן מ האיי כעין זה. עיין תולדתו (סערה )3<) ונתן עוד נהערה הסמוכה את׳ז. «<) רצוני פה להראות כוונת הקדמונים נתינות שק1^ הרעת שהשתמשו נהם לרו3. פני ידענו ניאורם ז׳ל ( סנהדרין ל״ג א׳) היפי דמי שקול הדעת פגו! דהליגי תרי אמודאי וסוגין דעלמא (נגרסת השאלתות המסכמת גם לגירסא שלשנינו סס ו' א') אזלא פתד מנייהו ואזל איהו ועניד כאילן, היינו טעה נשקול הדעת. ופרש׳י שרו3 הדייגים נראים להס דנרי השני. חולם החכמים הנאי9 אחריהם הניתו מלות אלו על כל ענין שסשנל הששוט של נ3 אדם יגזור עליו שהוא p (געדוודער!ין, געזזיין זין) ורו3 הקדמונים לא רצו לסור מתנו נשדנרי יתיזה אגדה סותרים אותה. ואין ז\ש תימה כלל, ני מצאו אשר כל עקרי אמונתנו »וייס על יסודות חזקים וישזיס מושגים תינף לנינת כל אדם. והוא היתרון לה על כל זולתה כנודע. — ולכן כשמצאו התנמי' איזה סשורים או מאמרים סותרים ניששקשה ראשונה לשכל הפשצט, דחקו נקצתס לקרנם אליו כשי מה שאפשר וכשלא עלה נידם אמרו אין סומכין נכזה על דנרי אגרה וכיוצא נם. ונ״ז לקיים לנו להרת האמונה על מכונתה כפי שהיתה מיום הוצזדה. ומזה תנין כוונת רנינו האיי (מונא נע׳י פ״ה ינרכות) נמ״ש על חזר הקנ״ה והודה למשה, הודאה והסכמה היא, ודקאתר ננינול תששו משה להקנ׳ה התקסת רמתיס ותניעה, והכין איתסרש כל כיוצא נהם נדרן הזה ונסדר הזה דלא ליקשו קית, ולא שקול הדעת ענ״ל. והראנ״ע הוא המשתמש הרנה נתינות אלו, שנ״נ 3'נא על והי' לך לאוין על יין. ואין נתוג נתורה שהוא דדן משל חלילה יק הוא כמשמעו כו׳ כי יהיותו כמשמעו איננו מכחיש שקול הדעת כתו ומלתם את ערלת לנננם שנצטרן לתקני לפי הדעת ענ״ל ונפרשת אמור, על עין תתת עין, והגאון הניא רתי׳ משקול הדעת כי לא יתכן להיות שנר תתת סנרנתשמעו. וניסור הענור שלו (תונא נאוהל יוסף פ' האזינו ס׳ס ד') ני האותות הם הסן התולדות נמק עמידת השמש ני לא יזיק נשקול הדעת שתעמוד השמם ני הקניה יש לו כת להעמידה ונו'. וניסוד הורה ( סוף שער ל׳) ודע ני התורה לא ניתנה רק לאנשי לבב ע״נ יש לס־ס דנריס נתונים נדרן שקול הדעת נהו ואשא אתכם על כנפי נשרים, ונכה <ויזלתס את עולת לנננם וכף והקדמונים אמרו ני נן ופלשו אז השמלה ע'נ.