Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 47]

t &* ( 46 ) »Ö לסור מן המשכון לפעמים, ולקבוע ולעכל כפי עיונם ודעתם ■ וגס קבלת ר״ג לא היתה רק שאין חמשה של לכנה פמותה מן אי״3 תשצ״ג והיי נמנע אצלו שתתלאה קודם לזה הזמן, אמנם כהמשך הזמן אחר העת ההוא היו צריכים עוד לכללים ועדים ובכן היו גס שניהם נהוגים ר״ל המשכון והעדים, והנשיאים היו מעיינים ומשגיחים תמיד שיהיו מסכימים שניהם. אך לפעמים גכדה העדאת עדים על המשכון או להפך, ומעתה קלוב אצלי שגס לנינו חננאל הנודע לישר ככל דעותיו כוון גס כאן למרכז האמצעי שאמרנו׳ ולכן מסיים ודברי הכל דת חק העכור הל״מ שהרשות כיד ב״ד הגדול וגו׳ לקבוע ולעבר כפי מה שיראה לו מחוקי סוד העכור, ור״ל בעתים מועטים גס נגד המשכון. ומה שהרבה כראיות מתחלה על מנהג החשבון וסמיכתו עליו עשה כן לסבה אחרת, והיא כ) מפני שהוא ודבינו סעדי׳ התנגדו בספריהם הרנה לקראים יעויין תולדות רכינו סעדי' מספרים שחכר נגדם, וגס הד״ח לא היי לחוק ממשכנותס בארן מצדים, ונארגיל״אן שבאפדיקא ודמן נגדם איזה פעמים כמו שראינו כנר(פי וירא) ונראה עוד(פ' משפטים) ולכן התיגעו להוכיח נגד דכתס עלינו שגדולינו חדשו לנו המשכון שלא היו יודעים הקדמונים ממנו אשר ע״כ ילכו הס עתה כדרך הקדמונים ומקדשים עייפי הדאיי׳. ובארו שני אלה המאורות הגדולים שגס החשנח מקדם קדמתה הי׳. אך כזה הרחיב לו רכינו סעדי׳ הלרך שרצה להראות שלא היו מקדשים כלל ע״פי הדאיי', ולא כן לשון חכמה של הר״ח, רק שחשבון הי׳ ליסוד מוסד וחקירות עדים ושאר העניניס נמשכים אחריו ועל פיהו, ופעמים מועטים גס נגדו. וככר קדם רכינו משולם כר' קלונימוס להשיב ג״כ קצת ראיות מן הכתובים שהביא הד״ח על קדמות החשבון בישראל ע' סמ״ג עשין מ״ז מה שהביא בשמו באריכות ויונתן ודוד וגס מחזקיהו המלך. והנה גם רבינו משולם בר״ק הי׳ מדדנו להשיב לקראים מן הכתובים ע' תולדתו בתולדות רבינו נתן בעל הערוך (העדה 36) וצרף לשתי הראיות המובאות שם על זה גס ראי׳ זו השלישית. ואחרי כל אלה יודה כל ישר לב על הטובה הגדולה אשר עשה עמנו ר' הלל האחרון בשומר החשבון הנהוג מאז, לעיקר לבדו מבלי השגיח עוד על קבלת עדים. ואיך הי׳ זה אפשר נדבות נדמי ישראל בארבע כנפות האדן וארצנו הקדושה ביד זרים והיו המועדים שונים ח״ו ומתרבים כהדבות בתי דינים במדינה ומדינה, ויש אשר יחשיך עליה הענן ויש אשד ילחק מקומה בערך מצבי השמש והירח, ממקום אחר, כמו עד״מ בימינו היהודים היושבים באמעדיקא נגד אלה היושבים באיראפא וכדומה הדנה, ולכן שם החשבון לקו ולמשקולת וכל ישראל שוים בו, ויקד מקדה הקראים שנשארו במבונות דנות בעבור חשבם להמשך אחדי ישן נושן ולא רצו לקבל שום דבר חדש, אף הנצרך מאד והמועיל, כמו שנשתקעו עי״ז עוד בהרבה מבוכות אחדות, ולא זה המקום לדבר מענין זה יותר]. פרשת בא (י״ג ו׳) ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה. כמה פעמיס הזהירה תורה שמירה נפסח, אבל הכתוב הזה לא בא אלא להודיע שמזאת השנה תהיו יודעים זמן הועד השנה הבאה ׳ והזהירה לשמור אותה ומכאן ראי' שע״פי החשבון היו קובעים [מחזק דבריו שלמעלה (י״ג ני) ועיי' מה שהעירונו שם] פרשת