Bikkūrē hā-'ittīm
- Journal
- Bikkūrē hā-'ittīm
- Volume
- 1831 - תקצ״ב
- Date
- 1831-01-01
- Page
- [Seite 44] (sequence 44)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 66% known words query
- IRI
…/4782723-4785531--2852-4785576- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
4€ ( 43 ) *9 (ושם ממגדל ׳ ואומרים כי לפעמים יוצא מן המיס שבכהד נילוס ששם גדולו, ויוצא על שפת הנהר ו3ולע מה שמוצא שם, 3' או ג' כני אדם 3יחד, ואין שילסון 3גופו חנית וחצים אלא אס יכוונו לתקוע ככענו. ואמרב הרופאים ני יש לו ארס והנוגע 3גופו מזיק לאדם אפילו אמד מיתה והוא מין צפרדע. והנה מכח ד3די משה נשאר השרן הזה שס) אכל 3אד3ה כתי3 לא נשאר אד3ה אחד 3כל גמל מצרים. וע׳יז אמר (תלי' ק״ה) שימו 3נל נפלאותיו. [מאמר זה לקטתי מד3די הרמ3״ן ור׳ 3חיי 3ימד. וכל מה שהסגדתי 3שני מצאי ל3נה לא נמצא 3דמ3״ן דק 33חיי ונסתפקתי אס איננו הוספה ויתד 3אוד מר׳ כחיי 3עצמו. וזה, מחמת שהרמכ״ן כת3 ע״כ לשון הד3 ו33חיי סיים אחר פירוש המקרא וכן פי' ר״מ ז״ל, נראה כמכיאו דק נחזוק לדכדיו חון מזה שיהי׳ כשפת יתר קצת אצל הקדמון הר״ח ל3אל כאן דרך אג3 עכע התמס״ח וסגלתו מה שאינו כלל מדרכו דק מדרך ל' 3מיי שנמצא נזה לרו3 3ספרו. (יעויין פ' תצוה כסגלת א3ניס גווכות כאורך וכדומה) יתראה גם כסותר קצת את דבלי עצמו תוך כדי דמר שאמר מתחלה שתפלתו של משה פעלה שנשאר מאור אל־תמס״ח, ואיך יספר אח״נ שיוצא לפעמים מל שפת הנהר ודע כי הרא3״ע כת3 על פירוש זה שצפרדע הוא אל־חמס״ח שרמס אמרו כן ונכ״ז רחוק הוא מאמת. ונ3ל העיר גע!עני!ש 3שרשיו שכעדכית כהשמעת הרי״ש וכאדמית כהשמעת צ״פ הוראתה ג״כ (6רחט) וקדו3 אצלי מאד שמקור המלה 3ע3רית מורנ3ת משתי מלות צפר־דע והוא איזה מין מיוחד 3מצריס המשמיעים קולם רק 33קר ויש כאלה גס כארצותינו. וע״ש זה הי' נקרין כן ואולי גם התרגום נתכוין לגונה זו וקראו אור דעא אור כמו צפר, דעא כמו דע ומשקל מלה זו ימצא חכר כמלת מדדע שכמשנה שהוא כלי ספק משארית מלות עכריות שלא נמצאו כמקרא ונשארו כפי המדכליס ונראה שגס היא מולנכת כמו צפרדע. וכמדלש (וי״ר פכ״ע) ג' שמות נקרא לו מלמד מריע דרכן. מלמד שמלמד וכוי, מרדעה שמודה דעה להרה ע״כ. ויותר קרוב לומר שע״י כלי זו יודעת את מלה וכעלה ] . פלשת בא (י" א 3׳) וישאלו איש מאת רעהו וגו' כלי כסף וגו׳. אין שאלה זו נשאלה האמורה ככלים (פי משפעים נ״3 י״ג) שהוא שאלה ע״מ להחזיר, אלא צוה שישאלו מהם כמתנה, והקכ״ה יתן להם מן כעיני המצרים ויתנו להם, ואין זה כנכת דעת שיצוה כה הקכ״ה ח״ו, אכל הי׳ הדכד מותר להם שהרי העכודה שעשו להם אין לה עדך, ואין לשכר המלאכה ולשווי' סוף ותכלית . והלא דין תורה היא נעכד שעכד את אדוניו שכע שנים שהוא חיי3 כהענקה, שנאמד (דכדי' ט״ו) וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם הענק תענק לו מצאנך מגדנך ומיקבך, עאכ״ו המצרים שהיתה אצלם עכודת ישראל של רד״ו שנים. [ד כחיי כת3 זה כסתם ולא ע״ש ד״ח אולם המעיין למעלה 3פ' שמות (ג' כ”3) ימצא שדבריו כאן שוים ממש כדעה וכלשון לדכריו שם וגסי 3מספר רד״ו שנים ישוה לדכריו שיוכאו לקמן כפסוק ומושב כני ישראל. ודע שכתחלת דבריו כאן רומז לתשוכת גכיהא כן פסיסא לכרי מצדים על ענין זה כעצמו (סנהדרין צ״א אי) דק ששם *תשוכ שנר •עכודה ׳ י כעד